מלכת שבא
דמות מקראית / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
מַלְכַּת שְׁבָא הוא כינויה של מלכה קדומה (מהמאה העשירית לפנה"ס), המופיעה בתנ"ך, בברית החדשה, בקוראן ובאפוס האתיופי "כְּבְּרַ נַגַשְׂתּ".
מלכת שבא מלכה על ממלכת שבא הקדומה, המזוהה לרוב עם אתיופיה של ימינו, למרות שיש חוקרים המשייכים אותה לממלכת סבא ממלכה עתיקה ששכנה באזור תימן של ימנו, על פי המסורת האתיופית, הייתה מלכת שבא המלכה ה-52 של ממלכת שבא שנקראה גם "ממלכת יקטן" והייתה חלק מהשושלת האגעזית, שעל פי המסורת האתיופית שלטה בין השנים 1006 לפנה"ס – 975 לפנה"ס (31 שנה).[1]
שמה המקובל של מלכת שבא בפולקלור האתיופי הוא – מָקֶדָה, אך כינוייה מתקופות שונות רבים ומגוונים. בתנ"ך היא מופיעה בפשטות כ"מלכת שבא", בכתבי יוסף בן מתתיהו היא נקראת ניקָאוּלה ובתרבות האסלאמית היא מכונה בּילְקִיס.
עמנואל וליקובסקי זיהה את מלכת שבא כמלכה המצרית חתשפסות.[2]