ממשלת בייאנג
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
ממשלת בייאנג (בסינית: 北洋政府 נקראת גם "ממשלת פיאנג" ו"הרפובליקה הראשונה של סין") מתייחסת לממשלת הרפובליקה הסינית אשר ישבה בעיר הבירה שלה פקין (בייג'ינג) בין 1912 ו-1928. הממשלה הזאת הייתה מוכרת על ידי הקהילה הבינלאומית כממשלה הסינית הלגיטימית. השם נבע מצבא בייאנג, ששלט בפוליטיקה שלה כאשר עלה לשלטון יואן שה-קאי, שהיה גנרל של שושלת צ'ינג.[1] לאחר מותו, התפצל הצבא לסיעות שונות שהתחרו על השלטון, בתקופה המכונה תקופת המצביאים. אף שהממשלה והמדינה היו תחת שליטה אזרחית על פי חוקה, הגנרלים של בייאנג היו למעשה אחראים עליה. עם זאת, הממשלה נהנתה מלגיטימציה מארצות חוץ יחד עם הכרה דיפלומטית, הייתה לה גישה למס הכנסה והכנסות מכס, ויכולת לבקש הלוואות פיננסיות זרות.
הלגיטימיות שלה התערערה ב-1917, על ידי ממשלת הקוומינטנג (KMT) של סון יאט-סן. יורשו, צ'יאנג קאי-שק, ניצח את מצביאי המלחמה של בייאנג במהלך המשלחת הצפונית בין השנים 1926 ו-1928 והפיל את הפלגים השונים ואת הממשלה. בתבוסתם זו הביא ציאנג קאי שק לאיחוד של סין ב־1928. הקואומינטאנג המשיך לקיים את ממשלתו הלאומית בננקינג[2] ; הסדר הפוליטי החדש של סין הפך אותה למדינה של מפלגה אחת, ולאחר מכן קיבלה הכרה בינלאומית כממשלה הלגיטימית של סין.