מנלאוס (כהן גדול)
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
מנלאוס (ביוונית: Μενέλαος[1], מֶנֶלָאוֹס; מלטינית: מֶנֶלָאוּס) היה כהן גדול ומנהיג יהודי מתייוון בתקופת בית שני ומרד החשמונאים, בין השנים 163-172 לפנה"ס. מנלאוס, תחת שלטון אנטיוכוס הרביעי (אפיפנס) הסלאוקי, גרם לחילול בית המקדש ולבזבוז אוצרותיו שהיו רכוש העם, ובכך הניח את התשתית לגזירות רדיפת הדת של אנטיוכוס הרביעי בשנת 168 לפנה"ס. מנלאוס, ביחד עם אחיו שמעון ושני שליטי ישראל הסמוכים לו בשושלת ההנהגה, יאסון ואלקימוס, הם הדמויות המרכזיות המזוהות עם תופעת ההתייוונות ומשמעויותיה במסורת היהודית.[2]
עובדות מהירות לידה, פטירה ...
לידה | המאה ה־2 לפנה״ס |
---|---|
פטירה | המאה ה־2 לפנה״ס |
מדינה | הממלכה הסלאוקית |
סגירה