מנרה - Wikiwand
For faster navigation, this Iframe is preloading the Wikiwand page for מנרה.

מנרה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מנרה
קיבוץ מנרה ממעוף הציפור.
מחוז הצפון
מועצה אזורית הגליל העליון
גובה ממוצע[1] ‎848 מטר
תאריך ייסוד 1943
תנועה מיישבת התנועה הקיבוצית
סוג יישוב קיבוץ
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2019[1]
  - אוכלוסייה 248 תושבים
    - שינוי בגודל האוכלוסייה 0.8% בשנה עד סוף 2019
http://www.manara.co.il
תצפית מצוק מנרה לעבר קריית שמונה
תצפית מצוק מנרה לעבר קריית שמונה

מְנָרָה (Menara[2]) הוא קיבוץ הנמצא באזור אצבע הגליל, מערבית לקריית שמונה. הקיבוץ נמצא ברכס רמים שבהרי נפתלי וממוקם סמוך להר שנאן, פסגת הרכס. הקיבוץ שוכן בגובה 888 מטר.

שם הקיבוץ

שמו של הקיבוץ משמר את השם הערבי של המקום. בספטמבר 1943 הציע זאב וילנאי שם עברי למקום: רָמִים[3], אך חברי הקיבוץ סירבו להשתמש בו, ואף פרסמו מודעה בעיתון דבר, ב-12 בנובמבר 1943, שלא קיבלו את הסכמתם לשם החדש[4]. כדי להדגיש את התנגדותם סיפרו החברים סיפור על קבוצה של רווקים בני הקיבוץ, שצעדו לעבר מושב רמות נפתלי הסמוך על מנת להיפגש עם בנותיו, בוגרות בית הספר החקלאי בנהלל. בדרכם, פגשו הבוגרים עובר אורח ששאלם מי הם ולאן הם הולכים, והקבוצה נאלצה לענות לו כי הם מרמים והולכים לרמות[5].

בשנת 1964 אושר רשמית השם מְנָרָה (במלרע, על משקל "מְצָדָה", בנימוק של שמירה על הגייה עברית ולא ערבית), שמקורו ב"מַנָארָה", שמו הערבי של המקום שמשמעותו מינרט או מגדלור[6]. בעברית דבורה, למעשה בפי כל, הקיבוץ מכונה מָנָרָה, בקמץ ובמלעיל.

היסטוריה

הקמת הקיבוץ

הקיבוץ נוסד בתחילת 1943 על ידי גרעיני נוער מתנועת הנוער העובד ילידי הארץ ונוער עולה מגרמניה ומפולין, על שטח של 1,200 דונם שרכשה הקרן הקיימת[7]. האדמות נרכשו משני בעלי אדמות מקומיים באוקטובר 1942, תמורת 4,100 לירות ארץ ישראליות. תושבי הקיבוץ התגוררו תחילה באוהלים ובמערות שבמקום, וב-28 באוקטובר 1943, נערך טקס הנחת אבן הפניה לבניין הראשון ביישוב, אליו הוזמנו גם ערבים מיישובי הסביבה[8]. הקיבוץ ממוקם סמוך לכפר המתואלים (השיעים הלבנונים) הונין ודאז לשמור על יחסי שכנות. במאי 1945, אף נסעו נציגים מהקיבוץ להשתתף בהלוויית אחיו של מנהיג המתואלים בלבנון[9].

בשנים הראשונות סבל היישוב ממחסור במים וקשיי תחבורה[10]. הדרך היחידה לאזור עברה בחלקה בשטח לבנון. פעמים רבות אי אפשר היה להשתמש בה, והיה צורך להביא למנרה חומרי בניה לצריפים, מזון, ואספקה, ובעיקר מים על גבי פרדות. במקום היו כמה בורות מים עתיקים שתקנו והורחבו לאגירת מי גשמים. בנוסף, היה צורך להכשיר את הקרקעות במקום לחקלאות, לסקול את אדמת הטרשים ולטייב את הקרקע. סוג הקרקע והאקלים התאימים לגידול עצי פרי, ועד סוף 1947 כבר היה בקיבוץ, על שטח של ‭165‬ דונם, מטעי תפוחים, שזיפים, ענבי מאכל, אפרסקים, דובדבנים וזיתים. במשק היה גם פרות המספקות חלב, כוורות דבורים וכ-1,000 ‬תרנגולות "לגהורן" מטילות ביצים. הקיבוץ גם הפיק פירטרין (פיראתרום), מפרחי חרצית, המשמש להכנת תרסיסים ואבקות להשמדת חרקים[11].

בספטמבר 1947, הושלמה סלילת כביש הגישה לקיבוץ[12], והחל שירות אוטובוסים שבועי של חברת אגד לקיבוץ[13].

בנובמבר 1947, נחנך בית התרבות בקיבוץ, בתכנונו של האדריכל שמואל ביקלס, הוא נבנה על קצה המצוק עם מרפסת גדולה שהשקיפה על עמק החולה[14]. המבנה שהכיל חדר קריאה, מועדון וספרייה נבנה מאבנים שנחצבו במקום[11]. ביקלס תכנן גם את תוכנית האב של מנרה. את הכסף למימון המבנה תרם תושב זוג מתל אביב, זלמן ושרה שני (קראסנוב) לזכר בנם מרדכי[15]. לאחר שעמד כמה שנים נטוש, הושכר המבנה לחברת בזק שאטמה את המרפסת והפתחים והציבה עליו אנטנות תקשורת[16].

במלחמת העצמאות

ב-6 בפברואר 1948, בשעה ‭ 4.45‬אחר הצהרים נתקלו במחסום שתי מכוניות משא שהיו בדרכם להביא מזון ואספקה לקיבוץ, בכביש לידי נבי יושע. מהגבעות משני צדי הכביש הומטרה עליהם אש ממקלעי לואיס. ‭14‬ מנוסעי המכוניות הצליחו לברוח לרמת נפתלי ולמנרה, ושניים נהרגו במקום[17].

החל ממרץ 1948 היה המקום מנותק, ובסוף אפריל 1948 אף פונו ממנו ילדי היישוב. את האספקה קיבל הקיבוץ ממטוס שהצניח אותה אל היישוב[18].

לאחר מבצע יפתח במאי 1948, חל שיפור במצב הביטחוני ונפתחה הדרך לקיבוץ. ב-27 באוגוסט 1948 אירע אסון במחסן הנשק בקיבוץ, עת אירעה התפוצצות בסופו של אימון, ותשעה חיילי ההגנה, רובם עולים חדשים שנשלחו לתגבר את המקום, נהרגו[דרוש מקור].

ב-22 באוקטובר 1948 תקף 'צבא ההצלה' באזור מנרה, כבש את משלטי שייח' עבד הסמוכים והיה נראה כמאיים לכבוש את מנרה ואת ההיאחזות החדשה יפתח. כוח נוסף ירד לכיוון עמק החולה והחל לירות על התחבורה היהודית בעמק תוך שהוא מסרב להיענות לדרישת משקיפי האו"ם לסגת מהמשלטים שכבש[19][20]. ב-29 באוקטובר 1948 החל מבצע חירם, במסגרתו פעלה חטיבת כרמלי, שתפקידה המרכזי היה לבלום מתקפה סורית אפשרית באזור מנרה ומשגב עם. כן ערכה החטיבה, עם תחילת המבצע, מספר מבצעי הסחה והטעיה, כסיוע למאמץ העיקרי. בהמשך המבצע, כוחות החטיבה חצו את הגבול לכיוון לבנון, כבשו 14 כפרים לבנוניים והגיעו עד נהר הליטאני[21].

לאחר הקמת המדינה

באירוע השלג, בפברואר 1950 (בו ירד גם שלג כבד בתל אביב), נותק הקיבוץ למשך מספר ימים ונמדדה בו טמפרטורה של 8- מעלות צלזיוס[22].

במאי 1950, נשרף כליל חדר האוכל של הקיבוץ, לאחר שפרצה בו שרפה באמצע הלילה[23]. ב-28 במאי 1953, נחנך לראשונה קו מים לקיבוץ. חברת מקורות הניחה צינור מים בקוטר 20 אינץ' ממעין עין זהב ליד קריית שמונה, לאורך 9 קילומטר, ובהפרש גבהים של 760 מטר. עם השלמת הקו לראשונה היה לקיבוץ אספקת מים סדירה, במקום אספקה במכליות ומאגר מי גשמים. קו המים אפשר לקיבוץ לנסות ולפתח את ענף המטעים, שהוגבל עד אז עקב המחסור במים[24]. טקס חנוכת הקו נערך ב-24 ביולי 1953. בטקס נשאו דברים רחל רבין ויצחק טבנקין[25].

בשנת 1954, ערכה החברה הממשלתית מחצבי ישראל סקר גאולוגי וגילתה מרבצים של עופרת ברזל[26] ואחר כך גם צורן, סמוך לקיבוץ[27]. לצורך בדיקת ההיתכנות הכלכלית של כריית הברזל, נחפר מכרה לתוך ההר. בינואר 1955 שונעו מהמכרה 500 טון של עפרות ברזל. שנשלחו לנמל חיפה ומשם לגרמניה לבדיקה[28]. ריכוז הברזל בעפרות היה כ-27%, נמוך מדי לניצול תעשייתי[29], כך שהיה צורך להקים מפעל העשרה שיעשיר את אחוז הברזל עד מעל ארבעים אחוז, הכמות הנדרשת לניצול תעשייתי[30]. פעילות כריית מחקר נמשכה כחמש שנים ולבסוף הוחלט לא להשקיע בהפקה מסחרית של הברזל[31].

בסוף שנות ה-50 סבלה מנרה מהסתננויות משטח לבנון, באותה עת עוד לא הוקמה גדר מערכת באזור, ולא היה מכשול פיזי על הגבול. רוב המסתננים היו תושבי הכפרים מצידו השני של הגבול שביקשו ללקט חציר או עצים[32][33][34].

שנות ה-60 וה-70

במחצית השנייה של שנות ה-60, התדרדר המצב הביטחוני של הקיבוץ. באוגוסט 1965 פוצץ צינור המים של הקיבוץ[35]. ב-5 במאי 1967 הופגז הקיבוץ, לראשונה מאז מלחמת העצמאות, באש מרגמות משטח לבנון[36], ושוב ביוני 1968[37]. באוקטובר 1968 נהרג חבר הקיבוץ וחבר נוסף נפצע קשה כשהטרקטור שלהם עלה מוקש[38]. בספטמבר 1970 נורו על הקיבוץ טילי קטיושה[39].

ענפי המשק

חקלאות

המטעים והכרמים של הקיבוץ נמצאים בהר על שטח של כ-1,030 דונם. במטע מגדלים בעיקר תפוחים (כ- 670 דונם) ופירות קיץ: נקטרינה, דובדבן, אפרסק אבוקדו וקיווי. הכרם תופס שטח של 220 דונם, מגדלים בו זני ענבים שונים באופן בלעדי עבור יקבי רקנאטי ויקב הרי גליל[40]. הקיבוץ מעבד כ-2,500 דונם בעמק החולה, בהם מגדלים גידולי השדה וירקות כגון. בנוסף מחזיק בחוות הלולים לפטם בשטח 7 דונם.

צוק מנרה

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – צוק מנרה

צוק מנרה הוא מיזם תיירות של הקיבוץ הכולל את:

  • רכבל מנרה - רכבל המתחיל דרומית לקריית שמונה, מטפס על גבי צוק מנרה עד לקיבוץ - הפרש גובה של 750 מטר. רכבל מנרה הוא הארוך ביותר בישראל. באתר נמצא גם מרכז פעילות גדול לילדים ולנוער.
  • מנרה לודג' - 55 חדרי אירוח לזוגות ולמשפחות.
צוק מנרה, 2009
צוק מנרה, 2009

לקריאה נוספת

  • יואב רגב, הגדות תש"ח, נתניה: אחיאסף, 2013.
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מנרה בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ 1 2 אוכלוסייה לפי טבלת יישובים באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נכון לסוף שנת 2019, אוכלוסייה במועצות אזוריות לפי טבלת רשויות מקומיות של למ"ס נכון לסוף 2018
  2. ^ התעתיק הרשמי לאותיות לטיניות של מנרה הוא Menara. ראו הסבר בדף השיחה "תעתיק לועזי".
  3. ^ רמים, דבר, 24 בספטמבר 1943
  4. ^ תיקונים - עוד אין שם עברי למנרה, דבר, 12 בנובמבר 1943
  5. ^ יהודה זיו, רגע של מקום, צבעונים הוצאה לאור, תשס"ה-2005.
  6. ^ ילקוט הפרסומים - רשימת שמות יישובים, ועדת השמות הממשלתית, ‏28 בדצמבר 1964
  7. ^ נקודות התישבות חדשות, הארץ, 23 ביוני 1943
  8. ^ "ביתנו אל ים יצפה, שמא באים בני גאולים" - ירית אבן-הפינה לבית הראשון ברמים, דבר, 2 בנובמבר 1943
  9. ^ ישובים יהודים משתתפים כאבל אחמד בק, הארץ, 30 במאי 1945
  10. ^ מנרה צמא למים, דבר, 14 ביוני 1946
  11. ^ 1 2 מאגנה הארטויג, חקלאות בלי מים, הארץ, 28 בנובמבר 1947
  12. ^ סלילת דרך למנרה, הארץ, 26 בספטמבר 1947
  13. ^ שרות "אגד" למנרה. (רמים), המשקיף, 5 באוגוסט 1947
  14. ^ חג במנרה, דבר, 7 בנובמבר 1947
  15. ^ אברהם סלומון, מנרה - רמים, הארץ, 20 בספטמבר 1951
  16. ^ קשת רוזנבלום, שמואל ביקלס: אדריכל על הגג, באתר הארץ, 7 במרץ 2013
  17. ^ נהרגו בדרך למנרה, הארץ, 8 בפברואר 1948
  18. ^ יחזקל ג, מנרה בבדידותה, דבר, 1 ביולי 1949
  19. ^ קרב באזור מנרה, דבר, 24 באוקטובר 1948
  20. ^ מחמיר המצב בגזרת מנרה, הארץ, 29 באוקטובר 1948
  21. ^ שלמה טנאי, צבא ישראל פתח במבצע בצפון לגירוש חיל קאוקג'י, הארץ, 31 באוקטובר 1948
  22. ^ מנרה מודיעה: יצאנו ממצור ה"גנרל חורף", על המשמר, 9 בפברואר 1950
  23. ^ חדד־האוכל במנרה עלה בלהבות מנרה, על המשמר, 2 במאי 1950
  24. ^ י כוכבי, מים מחולה הגיעו למנרה, על המשמר, 29 במאי 1953
  25. ^ מנרה חוגגת חג המים, דבר, 26 ביולי 1953
  26. ^ תקציבי משרד המסחר והתעשיה, הפיתוח והעבודה נדונים בכנסת, שערים, 10 במרץ 1954
  27. ^ מתצבי צורן נתגלו ברכס מנרה, הארץ, 14 במרץ 1955
  28. ^ נמשך חקר עפרות ברזל בהר מנרה, למרחב, 23 בינואר 1955
  29. ^ סקר לגילוי עפרות ברזל נערך בהר מנרה, דבר, 27 בדצמבר 1959
  30. ^ "מחצבי ישראל" תנצל מרבצי הברזל בהר מנרה, למרחב, 6 בנובמבר 1957
  31. ^ 30 עובדים פוטרו במכרה הברזל "רמים", קול העם, 22 בפברואר 1960
  32. ^ מסתננים כרתו עצים במנרה, הבוקר, 20 באוגוסט 1958
  33. ^ הונסו 150 נשים וילדים שחדרו לישראל ליד מנרה, הארץ, 22 בפברואר 1959
  34. ^ קוצרות מהלבנון נעצרו בישראל, חרות, 18 באפריל 1958
  35. ^ חבלנים מלבנון פוצצו צינור מים ליד מנרה, למרחב, 29 באוגוסט 1965
  36. ^ דני צידקוני, פגזי מרגמה על מנרה, למרחב, 7 במאי 1967
  37. ^ פגזי מרגמה מלבנון על משק מנרה, הצופה, 16 ביוני 1968
  38. ^ איש קיבוץ מנרה וחברו נפצע קשה בעלותם על מוקש, למרחב, 29 באוקטובר 1968
  39. ^ טילי קטיושה נורו למנרה וליסוד"המעלה, דבר, 9 בספטמבר 1970
  40. ^ מיכל רוה, ‏יקבי רקנאטי חתמו על הסכם לרכישת יבול כרם קיבוץ מנרה, באתר גלובס, 29 במאי 2002


{{bottomLinkPreText}} {{bottomLinkText}}
מנרה
Listen to this article