מסכת דמאי
מסכת במשנה / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
מסכת דְּמַאי היא המסכת השלישית בסדר זרעים, שהוא הסדר הראשון בשישה סדרי משנה. כמרבית המסכתות בסדר זה, היא מופיעה במשנה ולא נכתב עליה בתלמוד הבבלי, מכיין שהיא מצווה השייכת לא"י. אלא רק בתלמוד הירושלמי ובתוספתא.
המסכת מפרטת את הלכות דמאי - הן ההלכות הקשורות להפרשת תרומות ומעשרות מגידולי הארץ, במקרים שבהם הפירות התקבלו מעם הארץ, אשר אין ביטחון שהקפיד להפריש מעשר מפירותיו. דמאי היא תקנה מיוחדת שתיקן יוחנן כהן גדול על מנת להסדיר את האופן שבו מתייחסים לתבואה זו.
הביטוי 'דמאי' מקורו בארמית, ופירושו: "של מה היא". פירושו המילולי של הביטוי "דמאי" הוא דא = זה, מאי = מהו. הכוונה לפירות שהתקבלו מעם הארץ, מה הוא דינם. תבואה שלא הופרשו ממנה תרומות ומעשרות מכונה בלשון חכמים טבל, ותבואה שכבר הופרשו ממנה מכונה תבואה מתוקנת. כאשר קונים או מקבלים פירות ותבואה מעם הארץ, שאינו בר-סמכא בעניין המעשרות - התבואה מכונה 'דמאי', כיוון שאין אנו יודעים 'של מה היא', אם אלו פירות של טבל או שהם מתוקנים, ודינם מותאם למצב, מין פתרון ביניים.