משואה (איתות)
מדורה המשמשת לאיתות / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
מַשּׂוּאַת אִיתוּת היא מדורה גדולה אשר מבעירים על ראש הר או נקודה הנראית למרחוק על מנת להעביר ידיעות או לאותת על סכנה. בעבר שימשו משואות איתות להעברת מסרים מהירה. כמו כן השתמשו במשואות לסימון מקומות מסוכנים לספינות בים, כעין מגדלור.
המסרים היו פשוטים, לרוב ניצחון בקרב או בקשת סיוע. כאשר הועברו ידיעות בלילה הייתה חשיבות לגודל הלהבה, כאשר הועברו ידיעות ביום החשיבות הייתה לכמות העשן, ולעיתים גם לצבעו, על מנת להעביר מסרים שונים. לפני המאה ה־20 הלילות היו חשוכים יותר, האוויר צלול יותר ופחות מבנים הסתירו את ההרים.
הדרך הנפוצה ביותר להעברת מסר באמצעות משואות איתות הייתה הכנת רשת אתרי הדלקה על ראשי הרים שיש ביניהם קו ראייה. בכל אתר עמד צופה, אשר צפה אל ראשי ההרים הנראים לעין ולצידו ערימת עצים מוכנה להדלקה. כאשר ראה הצופה משואה נדלקת על אחד מראשי ההרים, היה מדליק את משואתו וכך היה המסר עובר במהירות. ברשת טובה, עם צופים ומדליקים מיומנים, ניתן היה להעביר מסר תוך שעה למרחק של כמעט 800 קילומטרים.[1]