משלחת הקוטב הדרומי
אחת המשלחות לחקר אנטארקטיקה / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
משלחת הקוטב הדרומי היא המשלחת הראשונה שהגיעה אל הקוטב הדרומי הגאוגרפי. מנהיג המשלחת היה חוקר הארצות הנורווגי רואלד אמונדסן, שיחד עם ארבעה אנשים נוספים הגיע אל הקוטב ב-14 בדצמבר 1911,[1] חמישה שבועות לפני שהגיעה אליו משלחת טרה נובה הבריטית בהנהגת רוברט פאלקון סקוט. אמונדסן וצוותו חזרו בשלום לבסיסם, ואילו סקוט וארבעת עמיתיו נספו בדרכם חזרה.
אמונדסן נטבע בזיכרון הקולקטיבי כאחד מגיבורי העידן ההרואי של חקר אנטארקטיקה, שבו עמדו משלחות שונות במבחני כוח סבל קשים על גבול יכולותיהם הפיזיות והנפשיות. 19 חברים במשלחות אלו נספו.
קצה הדרום (באנגלית: Farthest South) היה קו הרוחב הדרומי ביותר שאליו הגיעו חוקרים לפני כיבוש הקוטב הדרומי. ציוני דרך חשובים בדרך לקוטב היו גילוי הארצות דרומית לכף הורן ב-1619, חציית החוג האנטארקטי של קפיטן ג'יימס קוק ב-1773, והתצפיות המאושרות המוקדמות ביותר של יבשת אנטארקטיקה ב-1820. מראשית המאה ה-19 ואילך, הייתה החתירה אל "קצה הדרום" למעשה למרוץ אל הקוטב.
תוכניותיו הסופיות של אמונדסן התמקדו בחוג הארקטי ובכיבוש הקוטב הצפוני באמצעות היסחפות ממושכת בספינה התקועה בקרח. הוא השיג את זכות השימוש בספינת חקר הקוטב של פריטיוף ננסן, "פראם", והחל בגיוס כספים נרחב. ההכנות למשלחת זו הושמו לאל בשנת 1909, כאשר שני חוקרי הארצות האמריקאים היריבים, פרדריק קוק ורוברט פירי טענו, כל אחד בנפרד, לכיבוש הקוטב הצפוני. אמונדסן שינה אפוא את תוכניתו והחל להתכונן לכיבוש הקוטב הדרומי; במרץ 1909, כשנודע ששקלטון ויתר על כיבוש הקוטב ופנה לאחור, פסק אמונדסן, שאם כך, "נשארה עוד פינה קטנה" בדרום. הוא לא חסך בשבחים להישג של שקלטון והשווה אותו לזה של ננסן בצפון. בהמשך להחמצה של שקלטון על סף ההישג, מיהר סקוט לאשר את כוונתו לעמוד בראש משלחת (היא משלחת טרה נובה), שתכתר את "הפינה הקטנה" ותתבע את הפרס לאימפריה הבריטית. כיון שלא היה בטוח בנכונות הציבור ותומכי המשלחת לממן אותו, שמר אמונדסן את השינוי ביעד בסוד. כשיצא לדרך ביוני 1910, אפילו רוב אנשי הצוות במשלחתו האמינו, שפניהם מועדות אל סחף הקרח הארקטי.[2]
אמונדסן הקים את הבסיס האנטארקטי שלו, "פראמהיים", במפרץ הלווייתנים על חומת הקרח הגדולה. לאחר חודשי הכנה, ציוד מצבור והתחלה מוטעית, שהייתה קרובה להסתיים באסון, יצאו הוא ואנשיו בכיוון הקוטב באוקטובר 1911. במהלך מסעם גילו את קרחון אקסל הייברג, שסיפק להם נתיב אל המישור הקוטבי ובסופו של דבר, אל הקוטב הדרומי. מיומנות הקבוצה בשימוש במגלשי סקי ומומחיותה בנהיגת כלבי המזחלת הבטיחו מסע מהיר וחופשי יחסית מבעיות. בין השאר כללו הישגי המשלחת את החקירה הראשונה של ארץ אדוארד השביעי וסיור אוקיינוגרפי מקיף.
אף כי הצלחת המשלחת זכתה לשבחים מכל עבר, סיפור כישלונו ההרואי של סקוט העיב על הישגה. זאת ועוד, היו מי שביקרו את החלטתו של אמונדסן לשמור את תוכניותיו האמיתיות בסוד עד הרגע האחרון. היסטוריוני קוטב מודרניים מכירים ללא סייג במיומנות ובאומץ של קבוצת אמונדסן; בסיס הקבע לחקר הקוטב הדרומי נושא את שמו, יחד עם זה של סקוט.