משפט חוקתי
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
משפט חוקתי הוא הענף המשפטי העוסק בחוקים יסודיים השולטים בתחום הכוחות והסמכות של גופים שונים, ביחס לחקיקה וליישום של חוקים אחרים בידי הממשלה.
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: חלק מהניסוחים אינם ברורים. השימוש במושג "מדינת לאום" תואם את ההגדרה האמריקאית של המושג ולא את העברית/ישראלית. | |
חוקה מחייבת את הרשות המחוקקת, הרשות המבצעת והרשות השופטת, ומגבילה את המצבים שבהם ניתן לחוקק ולפרש חוקים ולהחיל או להפעיל כוח. חוקות עשויות להתייחס לגופים שונים, כולל ארגונים, אגודות, אנשים ללא מדינה, מדינות, ערים או פדרציות (ארצות הברית, למשל).
בדרך כלל, משפט חוקתי הוא המשפט של חוקים ומנהגים יסודיים אלו במדינה. לא לכל מדינה יש חוקה, אך לכל מדינה יש חוקי מדינה שעשויים להיות מורכבים מסוגים שונים של חובות מוסכמות, כגון חוקים מנהגיים, חוקים שבעל פה וחוקים כתובים, ויש אופנים מסוימים שבהם מפרשים אותם.
גם במדינות שיש להן חוקה רשמית לפעמים לא כל החוקים המהווים חלק מהמשפט החוקתי נמצאים בה. המשפט החוקתי יכול להיות גם שיטת פירוש, המונחית על ידי היסטוריה, מנהג ומוסכמות חוקתיות לא כתובות. ניתן להשוות, לדוגמה, בין החוקה הכתובה של ארצות הברית לבין המשפט החוקתי הבריטי שמגיע ממקורות שונים הכוללים את המגנה כרטה, את המשפט המקובל (common law), ומקורות מנהגיים אחרים. בארצות מסוימות, כמו גרמניה וישראל, ידועה החוקה כחוק (או חוקי) יסוד.
ניתן לחשוב על משפט חוקתי כחוקים מסדר שני, או כ"חוקים על איך לחוקק". באופן כללי, חוקות עשויות להיות מסוג פדרטיבי, שבו כמה רמות של הממשלה קיימות יחד עם תחומים שונים של סמכות שיפוטית על חקיקה, יישום ואכיפה. דוגמה לחוקה שכזו היא זו של ארצות הברית. משפט חוקתי עשוי להיות גם מסוג יוניטרי (אחיד), כאשר כוחות הממשל נמצאים כולם בגוף אחד של ממשל וחקיקה. גם במדינות יוניטריות יש בדרך כלל העברה של סמכויות לרשויות מקומיות או עירוניות, אך הממשל המרכזי יכול להחזיק שוב בסמכותו בכל זמן שירצה.
יש גם סוגים אחרים של משפט חוקתי, כגון קונפדרציות, שבהן קבוצות של מדינות לאום, שלכל אחת מהן שלטון עצמאי, יוצרות גוף אחד על מנת להתמודד עם נושאים משותפים שבהם סמכויות מוגבלות נמסרות לסמכות הפדרציה. העברה כזו נהוגה בפדרציות מכס. שתי דוגמאות של מערכות חוקתיות שכאלה הן האיחוד האירופי ושווייץ.