משתמש:Sigarya/היסטוריה של המוזיקה בתקופת התנ"ך
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
הידע על תקופת המקרא הוא בעיקר ממקורות ספרותיים במקרא וממקורות שלאחר המקרא. היסטוריון הדת והמוזיקה הרברט לוקייר הבן כותב כי "המוזיקה, הקולית והאינסטרומנטלית, טופחה היטב בקרב העברים, הנוצרים בברית החדשה והכנסייה הנוצרית לאורך מאות שנים."[1] הוא מוסיף כי "מבט בברית הישנה מגלה כיצד העם הקדום של אלוהים היה מסור ללימוד ולעיסוק במוזיקה, דבר שתופס מקום ייחודי בספרים ההיסטוריים והנבואיים, כמו גם בתהילים."
במוזיקה נעשה שימוש בטקס דתי לראשונה על ידי דוד המלך: על פי "האנציקלופדיה למוזיקה של לרוס", הוא נודע בכך שאישר כי אנשי שבט לוי הם "שומרי המוזיקה של עבודת האלוהים".[2] ההיסטוריונית אירנה הס מציינת כי מתוך שלושים ותשעה ספרי הברית הישנה, 150 התהילים בספר התהילים המיוחסים לדוד המלך, ואלו שימשו "סלע ההימנולוגיה היהודית-נוצרית", והגיעה למסקנה כי "אף שירה אחרת לא הושרשה לעיתים קרובות כל כך בתרבות המערבית."[3]
חקר כלי הנגינה העתיקים נהוג זה מאות שנים בקרב כמה חוקרים שחקרו כלים מישראל מהתקופה המקראית.[4] נתונים ארכאולוגיים וכתובים הוכיחו בבירור כי המוזיקה הייתה חלק בלתי נפרד מחיי היומיום בישראל העתיקה. פסלונים ותיאורים איקונוגרפיים מראים שאנשים ניגנו בקורדופונים ותופי מסגרת, וכי הקול האנושי היה חיוני כאשר נשים וגברים שרו שירי אהבה יחד עם קינות למתים. הנתונים מתארים גם תרחישים של מוזיקה וריקודים בטירוף נבואי לפעמים, לעיתים קרובות עם מוזיקאים וזמרים מתוזמרים וכוריאוגרפיים בתבניות שתוכננו בקפידה.
לדברי היסטוריון המוזיקה העתיקה תיאודורה בורג, "אם היינו מסוגלים להיכנס לתקופת התנ"ך... היינו מוצאים תרבות מלאה במוזיקה... בה אנשים השתמשו במוזיקה בחיי היומיום שלהם."[4]
"מוזיקה כזו הצליחה לבטא מגוון גדול של מצבי רוח ורגשות או את האנטיתזות של שמחה וצער, תקווה ופחד, אמונה וספק. למעשה, כל גוון וביטוי של סנטימנט נמצאים בעושר השירים והמזמורים ובמנגינות העם המגוונות."[1]