מתווה הגז
תוכניות הממשלה לגבי רגולציה במשק הגז הטבעי בישראל. / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
מתווה הגז הוא מתווה שעליו החליטה ממשלת ישראל מ-16 באוגוסט 2015, ובו כוונותיה לגבי רגולציה במשק הגז הטבעי בישראל.[1][2] השם הרשמי של ההחלטה היה: "מתווה להגדלת כמות הגז הטבעי המופקת משדה הגז הטבעי תמר ופיתוח מהיר של שדות הגז הטבעי לווייתן, כריש ותנין ושדות גז טבעי נוספים". ב-27 במרץ 2016, פסל בג"ץ את המתווה בגרסתו הראשונה.[3][4] ב-22 במאי 2016 הממשלה העבירה שוב את ההחלטה עם שינויים ב-"סעיף היציבות", הסעיף שמשך את עיקר ההתנגדות של בג"ץ.[5][6] שתי חברות, "נובל אנרג'י" ו"דלק אנרגיה", החזיקו ברוב הזכויות בארבעת שדות הגז "תמר", "לווייתן", "תנין" ו"כריש".
המתווה עורר פולמוס פוליטי ומחאה ציבורית שהתבטאו בין היתר בסדרת הפגנות ברחבי ישראל[7] ובעתירות לבג"ץ. לפי הממשלה, המתווה נועד לקדם פיתוח מהיר של המאגרים, להזרים הכנסות ממסים למדינה, לתרום לביטחון אנרגטי ולביטחון המדינה ולשפר את יחסי החוץ של ישראל.[8][9] המתנגדים למתווה טענו שתנאי אסדרת משק הגז המקוריים, שלפיהם הונפקו הרישיונות, איפשרו פיתוח כלכלי של המאגרים, וגם אם לא, לאור אי עמידת הזכיינים בתנאי האסדרה, תגובת הממשלה הייתה צריכה להיות פסילת הרישיונות ולא הענקת הטבות שוות מיליארדים. כמו כן, נטען כי אם תנאי המתווה יתממשו, יסתברו הוצאות ציבוריות מיותרות של עשרות ואולי אף מאות מיליארדי שקלים, שהיו נחסכות אם הרישיונות היו מונפקים מחדש דרך מכרזים. בנוסף נטען שהפטורים שהוצעו במתווה מהחוקים השונים ניתנו ללא סמכות משפטית ואם יתממשו יפגעו בעצמאותו של הדרג המקצועי בממשלה.[10]
הממונה על ההגבלים דיויד גילה פרש מתפקידו כמחאה.[11] יו"ר רשות החשמל אורית פרקש-הכהן פרסמה דוח על הנזק שייגרם לציבור מחוסר פיקוח על מחיר הגז.[12]
למרות הסכמתו למתווה, התפטר שר הכלכלה אריה דרעי ממשרד הכלכלה בנימוק שהוא אינו רוצה להיות אחראי על אישור הפטורים לחוק ההגבלים העסקיים, כפי שנדרש בפרק הראשון של המתווה.[13] ראש הממשלה, בנימין נתניהו לקח על עצמו את הסמכויות של שר הכלכלה,[14] וב-17 בדצמבר 2015, לאחר התייעצות עם ועדת הכלכלה של הכנסת כנדרש בחוק, הוא אישר את הפטורים להגבלים עסקיים, בניגוד להמלצת הוועדה.[15]