נאו-פשיזם
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
נאו-פשיזם (באנגלית: Neo-fascism) היא אידאולוגיה המשתייכת לתקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה וכוללת רעיונות מתוך אידאולוגיית הפשיזם. המונח "נאו-פשיזם" יכול לתאר קבוצות המביעות הערצה לבניטו מוסוליני ולתקופת איטליה הפשיסטית או מנהיגים ומשטרים פשיסטיים אחרים. נאו-פשיזם מתאפיין לרוב בלאומנות, מדיניות של נייטיביזם ואנטי-הגירה, אנטי-קומוניזם והתנגדות לדמוקרטיה פרלמנטרית ולדמוקרטיה ליברלית. מבחינה פוליטית, קבוצות נאו-פשיסטיות מזוהות עם הימין הקיצוני.[1][2]
האשמות שקבוצה מסוימת היא נאו-פשיסטית יכולות לעורר תגובות חריפות, במיוחד כאשר המונח משמש ככינוי גנאי לעמדות פוליטיות, בדומה לכינוי הגנאי "פשיסט". משטרים אחדים של התקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה כונו "נאו-פשיסטיים" בשל טבעם האוטוריטרי, וההשפעות הפשיסטיות על האידאולוגיות והטקסים שניהלו.