נובאיה זמליה
ארכיפלג ברוסיה / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
נובאיה זֶמְליה (ברוסית: Новая Земля, "הארץ החדשה") הוא ארכיפלג המורכב משני איים גדולים עיקריים באוקיינוס הקרח הצפוני מצפון לרוסיה. האיים מופרדים במצר מטוצ'קין וסביבם איים קטנים נוספים. שני האיים הגדולים נקראים "סֶבֶרנִי" (северный, "צפוני") ויוּז'נִי (южный, "דרומי"). נובאיה זמליה מפריד את ים ברנץ מִיָּם קארה, ושטחו הכולל הוא כ־90,650 קמ"ר.
נתונים גאוגרפיים | |
---|---|
מיקום | אוקיינוס הקרח הצפוני |
קואורדינטות | 73°57′09″N 56°20′55″E |
שטח | 35,000 מייל רבוע, 90,650 קילומטר רבוע |
נתונים מדיניים | |
מדינה | רוסיה |
אזור זמן | UTC+04:00 |
(למפת רוסיה מוגדלת) (למפת רוסיה רגילה) | |
נובאיה זמליה הררי מאוד, שכן מבחינה גאולוגית הוא המשכם של הרי אורל ופסגותיו מתנשאות עד גובה של 1,070 מטרים. האי הצפוני מכיל קרחונים רבים, בעוד הדרומי הוא טונדרה נרחבת. המחצבים הטבעיים בנובאיה זמליה הם נחושת, אבץ ועופרת. אוכלוסייה קטנה מתקיימת באיים ומוצאת מחייתה מדיג וציד כלבי ים.
לא ידוע כמעט דבר על האוכלוסייה המקורית בנובאיה זמליה. הסוחרים הרוסים מנובגורוד הגיעו לאי כבר במאה ה־11 או ה־12 לספירה. החיפוש אחר "המעבר הצפוני מזרחי" מהאוקיינוס האטלנטי לאוקיינוס השקט הביא את ראשוני המבקרים ממערב אירופה לאזור. הראשון בהם היה יו ווילובי ב־1553. בשנת 1596 הקיף וילם ברנץ את הקצה הצפוני של נובאיה זמליה והעביר את החורף על חופה המזרחי של קבוצת האיים, סמוך לקצה הצפוני שלה. במהלך המסע זה הוא מיפה את כל החוף המערבי של הארכיפלג. משלחת מחקר גדולה נוספת הגיעה לאי בראשותו של מגלה הארצות הרוסי הנודע פיודור ליטקה במחצית הראשונה של המאה ה־19. במהלך שנת 1870 הובאו לאי על ידי הרוסים כמה משפחות ממוצא ניינתי, במטרה להגן על חזקת האיים כנגד תביעות הנורווגים.