ננו-צינורית פחמן
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
ננו-צינורית פחמן (באנגלית: Carbon nanotube, בראשי תיבות: CNT) היא צינורית זעירה עשויה פחמן טהור, המהווה מולקולה בודדת.
עובי הצינורית נמדד בננומטרים, ואורכה יכול להגיע אף למילימטרים אחדים, כלומר פי מיליון מעובייה. הצינורית מופיעה כתוצר לוואי של תהליכי ייצור תעשייתיים או נוצרת בידי אדם באופן מכוון. קיימים שני סוגי צינוריות: ננו-צינורית פחמן חד-מעטפתית (Single Wall Carbon Nanotube, SWCNT) וננו-צינורית פחמן רב-מעטפתית (Multiple Wall Carbon Nanotube, MWCNT). ננו-צינורית פחמן היא ננו-חומר, כלומר מבנה חומרי זעיר ביותר המשמש בתעשיית הטכנולוגיה הזעירה (ננוטכנולוגיה).
צינורית חד-מעטפתית יכולה להגיע לכל היותר לעובי של ננומטר בודד, כלומר מיליונית המילימטר, או אחד חלקי חמישים-אלף מעוביה של שערה, ואם תהיה עבה מכך, היא תקרוס או תיסתם. לעומת זאת, צינורית רב-מעטפתית עשויה להגיע לרוחב של עשרות ננומטרים, תוך שמירה על יציבותה ומעבר פתוח דרכה. צינוריות מסוג זה נוצרות תוך כדי תהליכים תעשייתיים. צילומי צינוריות כאלו נתגלו כבר בשנות החמישים, אך פרצו לתודעה רק בשנת 1991.
אפשר לייצר בתהליך כימי ננו-צינוריות אי-אורגניות שאינן מבוססות על פחמן, אלא על יסוד אחר כדוגמת טונגסטן וגופרית. אך מכיוון שהצינוריות עשויות הפחמן הן הרווחות כיום הן בתעשייה והן במחקר, השם "ננו-צינוריות" ללא ציון החומר ממנו הן עשויות מתייחס לרוב לצינוריות עשויות פחמן, וכך גם ראשי התיבות SWNT (ננו-צינורית חד-מעטפתית) ו-MWNT (ננו-צינורית רב-מעטפתית) מתייחסים על פי רוב לצינוריות פחמן.[1]