סוגי מרד
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
מרידות נערכו פעמים רבות בהיסטוריה האנושית. דוגמאות רבות והרואיות למרד כוללות מיתוסים אודות מרד חוה ואדם בגן עדן ומרד פרומתאוס, מרד החשמונאים, מרד גטו ורשה ועוד. במשך השנים, נבחנה תופעת המרד ומאפיינה וכן נעשתה הבחנה בין סוגי מרד שונים והתנהגויות מרדניות בעלות אופי שונה. אפטר הגדיר מרד כ-"לרצות או להרגיש מחויב לעשות דבר המנוגד לדרישה של סוכן חיצוני".[1]. בהמשך, ביחד עם מקדרמוט, הבחין בין שני סוגי מרד[2]:
- מרד פרו-אקטיבי: מרד בו התחושה היא של רצון להתנגד לדרישה כדי להשיג הנאה וריגוש. מרד מסוג זה ניתן לראות בהתנהגות תלמידים שובבים היוצאים כנגד דמות הסמכות בכיתה (המחנכת) על-מנת להשיג חוויות מרגשות או תשומת לב, לדוגמה: תלמידים אשר אינם נענים לדרישה לשבת בשקט בשיעור וממשיכים לבדר את הכיתה בבדיחות.
- מרד רה-אקטיבי (תגובתי): רצון להתנגד לדרישה שנשפטת כלא הוגנת, לא הגיונית או בלתי צודקת.
מרד מסוג זה ניתן לראות בהתנהגותם של לוחמי חטיבת כפיר. הלוחמים שאיישו מוצב ביהודה ושומרון דרשו ממפקדיהם שחיילים "צעירים" יותר ישמרו במקום. כשנענו בשלילה, מרדו ועזבו את המוצב[3].