סומו
ענף ספורט והאבקות יפני / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
סוּמוֹ (ביפנית: 相撲) הוא ספורט לחימה ואמנות לחימה יפנית בו מתקיים קרב בין שני מתאבקים גדולי גוף (נקראים: ריקישי) הנאבקים בתוך זירה עגולה. הספורט יפני במקורו ונקשר בתרבות היפנית לטקסים רוחניים רבים. ביפן קיים גם סגנון סומו מודרני והוא אחד מענפי הגֶנדַאי בּודוֹ, קבוצה של אמנויות לחימה מודרניות שפותחו ביפן. לסומו מסורת רבת שנים, וגם בתחרויות הבידוריות שנערכות כיום ביפן ומחוצה לה נערכים סביבו טקסים רבים שמקורם בתקופה בה היה הסומו חלק מדת השינטו.
במקור היפני אין חלוקה לקבוצות משקל, כך שלעיתים מתמודד נאבק ביריב הכפול ממנו במשקל.
כחלק ממאמץ להנחיל את הסומו ברחבי העולם ולהפכו לספורט אולימפי, הוקמה הפדרציה הבינלאומית לסומו. על פי חוקי הפדרציה ישנן תחרויות לפי ארבע קבוצות משקל: עד 85 ק"ג, עד 115 ק"ג, מעל 115 ק"ג, ומשקל חופשי.
בכל 300 השנים עד 1993, שבהן הסומו היה מקובל כספורט תחרותי, היו בסך הכל 63 אנשים שזכו לתואר גראנד מאסטר (יוקוזונה) וכולם היו יפנים. בסוף 1992 ובתחילת 1993 זכה אקבונו טורה, מתאבק סומו מהוואי, בשני טורנירים ברציפות, וקיבל את התואר יוקוזונה, שהוענק לראשונה למתאבק לא יפני.[1]
הסומו הולך ומתפשט בשנים האחרונות באירופה ובארצות הברית, בעיקר בחוף המערבי ובהוואי.
עקב המשקל הגבוה של לוחמי הסומו, הלחץ הנפשי ושתיית המשקאות החריפים הרבה, תוחלת החיים הממוצעת של לוחמי סומו נמוכה בכ-10 שנים מהממוצע ביפן.