סטנלי בולדווין
פוליטיקאי בריטי / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
סטנלי בולדווין, רוזן בולדווין הראשון מביודלי (באנגלית: Stanley Baldwin, 1st Earl Baldwin of Bewdley; 3 באוגוסט 1867 – 14 בדצמבר 1947) היה פוליטיקאי בריטי מטעם המפלגה השמרנית שכיהן כראש ממשלת בריטניה שלוש פעמים בתקופה שבין שתי מלחמות העולם. הוא ראש הממשלה הבריטי היחידי שכיהן תחת שלושה מלכים: ג'ורג' החמישי, אדוארד השמיני וג'ורג' השישי.
סטנלי בולדווין בשנות העשרים | |||||||
לידה |
3 באוגוסט 1867 ביודלי, ווסטרשייר, אנגליה | ||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|
פטירה |
14 בדצמבר 1947 (בגיל 80) אסטלי הול, ליד סטורפורט על הסוורן, ווסטרשייר, אנגליה | ||||||
מדינה | הממלכה המאוחדת הממלכה המאוחדת | ||||||
מקום קבורה | קתדרלת ווסטרשייר | ||||||
השכלה | |||||||
מפלגה | המפלגה השמרנית | ||||||
בת זוג | לוסי רידסדייל | ||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
פרסים והוקרה | |||||||
חתימה | |||||||
בולדווין נכנס לראשונה לבית הנבחרים הבריטי ב-1908 כנציג מחוז הבחירה של ביודלי (Bewdley) לאחר שירש את מקומו של אביו, אלפרד בולדווין. הוא מילא תפקיד ממשלתי בממשלת הקואליציה של דייוויד לויד ג'ורג'. ב-1922 היה בולדווין אחד ממובילי המהלך להסרת תמיכתה של המפלגה השמרנית מלויד ג'ורג'. כתוצאה מכך הוא מונה להיות שר האוצר בממשלתו השמרנית של אנדרו בונאר לואו. עם התפטרותו של זה האחרון במאי 1923 מונה בולדווין לתפקיד ראש הממשלה ומנהיג המפלגה השמרנית. הוא הלך לבחירות כשהנושא המרכזי בהם היה סוגיית המחירים. בבחירות הוא איבד את הרוב השמרני ולאחריהן הרכיב רמזי מקדונלד ממשלת מיעוט מטעם מפלגת הלייבור.
לאחר ניצחונו בבחירות הכלליות של 1924 הקים בולדווין את ממשלתו השנייה שבה כיהנו אישים חשובים כמו סר אוסטן צ'מברלין כשר החוץ, וינסטון צ'רצ'יל כשר האוצר, ונוויל צ'מברלין כשר הבריאות. השניים האחרונים חיזקו את מעמדם של השמרנים על ידי ביצוע רפורמות בתחומים שקודם לכן היו מזוהים עם המפלגה הליברלית. רפורמות אלו כללו פיוס בתחום יחסי העבודה, ביטוח אבטלה, מערכת פנסיות רחבה יותר, פינוי שכונות עוני, הרחבת היקף השיכון הפרטי והרחבת הטיפול לאם ולילד. עם זאת, קצב התפתחות איטי של הכלכלה ושקיעתם של ענפי המכרות והתעשייה החלישו את בסיס התמיכה בו ואף על פי שבולדווין תמך בפוליטיקאים של הלייבור שהרכיבו ממשלות מיעוט[דרושה הבהרה], ממשלתו חוותה גם שביתה כללית שהתנהלה ב-1926 ואת חקיקת "חוק סכסוכי העבודה" (Trades Disputes Act) של 1927 שריסן את כוחם של האיגודים המקצועיים.
בולדווין הפסיד בבחירות של 1929 על חודם של קולות מעטים והמשך כהונתו כמנהיג המפלגה הייתה נתונה לביקורת נרחבת מצדם של ברוני העיתונות, הלורד רותרמיר והלורד ביברברוק. ב-1931 הרכיב ראש הממשלה מטעם הלייבור, רמזי מקדונלד, ממשלת אחדות לאומית, שרוב שריה היו שמרנים ושזכתה לרוב מוחץ בבחירות של 1931. בתור הלורד נשיא המועצה וכאחד מארבעת השמרנים מקרב הקבינט הקטן שכלל עשרה שרים, דאג בולדווין לרבים מתפקידיו של ראש הממשלה כאשר התדרדרה בריאותו של מקדונלד. ממשלה זו חוקקה חוק להרחבת הממשל העצמי של הודו הבריטית, מהלך שלו התנגדו צ'רצ'יל ורבים מבכירי המפלגה השמרנית. חוק וסטמינסטר שחוקק ב-1931 העניק מעמד של דומיניונים לקנדה, אוסטרליה, ניו זילנד ודרום אפריקה, והיה הצעד הראשון לקראת יצירתו של חבר העמים הבריטי. כמנהיג המפלגה, הנהיג בולדווין חידושים מרשימים, כמו עשיית שימוש מושכל ברדיו ובקולנוע, כך הוא נעשה גלוי יותר לעיני הציבור וחיזק את מעמדה של המפלגה השמרנית.
ב-1935 החליף בולדווין את מקדונלד בתפקיד ראש ממשלת האחדות הלאומית וזכה בניצחון מוחץ בבחירות הכלליות של 1935. הייתה זו הפעם האחרונה בהיסטוריה של בריטניה כאשר מפלגה אחת זכתה ביותר מ-50% מסך כל הקולות. באותה תקופה הוא דאג לתהליך התחמשותם של הכוחות המזוינים והיה מעורב בפרשת התפטרותו של המלך אדוארד השמיני. ממשלתו השלישית של בולדווין חוותה מספר משברים בתחום מדיניות החוץ, כולל ההמולה הציבורית בנוגע לחתימתו של הסכם הור-לאוואל לסיום המלחמה האיטלקית-אתיופית השנייה, כיבוש חבל הריין על ידי היטלר ופרוץ מלחמת האזרחים בספרד.
ב-1937 פרש בולדווין מתפקידו כראש הממשלה והוחלף על ידי נוויל צ'מברלין. באותה עת הוא נחשב כראש ממשלה אהוד ומוצלח,[1] אך בעשור האחרון של חייו ובמשך שנים רבות לאחר מכן, הוא הושמץ כמי שעמד בראש ההנהגה הפוליטית של המדינה בשנות האבטלה הגבוהה של שנות השלושים, כאחד האשמים בניסיונות הפיוס של אדולף היטלר וכמי שכביכול לא הכין בצורה מספקת את בריטניה לקראת מלחמת העולם השנייה.
בראשית המאה ה-21 הציגו ההיסטוריונים תמונה חיובית יותר של ממשלותיו של בולדווין. סטיוארט בול אמר:
"כיום נראה בולדווין כמי שעשה יותר ואולי הרבה ככל שהתאפשר לאור הנסיבות, אך העובדות הן שלא היה זה מספיק להרתיע את התוקפנים או להבטיח את תבוסתם. באופן יותר דו-משמעי היה התגלותו כשמרן מתון יחסית לעידן המודרני, חלק מ'מסורת של אומה אחת'".[2]
חוקרים מודרניים מדרגים באופן כללי את בולדווין בחציון העליון של רשימת ראשי ממשלת בריטניה.[3]