סרגון השני
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
סַרְגוֹן השני (באכדית: שָרוּ-כּינוּ, כלומר המלך החוקי, המלך הלגיטימי) היה מלך האימפריה האשורית החדשה בין השנים 722–705 לפנה"ס. נחשב לאחד מגדולי מלכי אשור ואחד מהמצביאים הגדולים בתקופה העתיקה. לפי רוב הדעות היה בנו הצעיר של תגלת פלאסר השלישי[1].
עובדות מהירות לידה, פטירה ...
מימין סרגון השני עם אחד מהנכבדים, תבליט מארמון סרגון השני בדור שרוכין | |||||
לידה |
762 לפנה"ס כלח, עיראק | ||||
---|---|---|---|---|---|
פטירה | 705 לפנה״ס (בגיל 57 בערך) | ||||
מדינה | אשור, בבל | ||||
השושלת הסרגונידית | |||||
| |||||
| |||||
סגירה
עלה לשלטון לאחר מותו הפתאומי של אחיו שלמנאסר החמישי. על תקופת שלטונו השתמרו מסמכים רבים. מטרתו הייתה מתחילה לבסס את שלטונה של אשור באזורים נוספים על אלה ששלטה בהם בתחילת מלכותו. בראשית שלטונו ערך מסעות לסוריה וארץ ישראל ולקראת 718 לצפון לאוררטו ולממלכות השכנות. בבירתו דור שרוכין השתמרו תיאורים רבים של מסעותיו ומכתביו, במיוחד מכתבי ריגול על אוררטו.