עברית ישראלית
ניב מודרני של השפה העברית המדוברת במדינת ישראל ובקהילות ישראליות ברחבי העולם / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
עברית או עברית ישראלית (על שמות נוספים ראו להלן) היא הניב של השפה העברית המדוברת במדינת ישראל, ובחלק מהקהילות היהודיות-ציוניות ברחבי העולם, החל מתחילת המאה ה-20.
מדינות | ישראל |
---|---|
אזורים | ישראל, קהילות יהודיות ברחבי העולם |
דוברים | 9,000,000[1] |
שפת אם | כ-5,300,000 (2009)[2] |
כתב | אלפבית עברי |
משפחה | |
לאום | ישראל ישראל |
מוסד | האקדמיה ללשון העברית |
קוד ISO 639-3 | heb |
ראו גם | שפה • כתב • רשימת שפות |
העברית הישראלית התפתחה בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20, בתהליך המכונה "תחיית הלשון העברית". בשנות האלפיים מדברים בה כתשעה מיליון בני אדם – רובם ככולם מתגוררים במדינת ישראל או התגוררו בה בעבר, מתוכם כארבעה מיליון מדברים עברית ישראלית כשפת אם, כשני מיליון עולים חדשים, כמיליון ערבים ישראלים וכחצי מיליון ישראלים שהיגרו למדינות אחרות או תושבי חוץ ויהודים בקהילות יהודיות ברחבי העולם. בנוסף משתמשים בה כחצי מיליון ערבים בשטחי יהודה שומרון וחבל עזה לצורך תקשורת עם ישראלים.
העברית הישראלית היא השפה הנפוצה בישראל והיא השפה הרשמית של מדינת ישראל, כאשר עוד לפני הקמתה, הייתה אחת מן השפות הרשמיות של ממשלת המנדט הבריטי. לעברית הישראלית אין ניבים גאוגרפיים, אולם אפשר להבחין בסוציולקטים או באתנולקטים, הבאים לידי ביטוי בעיקר בהגיית העיצורים – במיוחד העיצורים הלועיים. העברית משמשת גם כלשון דיבור וגם כלשון כתב, תרבות, מחקר ומינהל. הגוף החוקר ומכוון את התפתחות השפה העברית באופן רשמי, מתוקף חוק של מדינת ישראל, הוא האקדמיה ללשון העברית.