מנחת העומר
מצווה מהתורה להביא קורבן שעורים הפותח את ימי ספירת העומר עד שבועות / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
מִנְחַת הָעֹמֶר (גם: עֹמֶר הַתְּנוּפָה, מִנְחַת בִּכּוּרִים) היא קורבן מנחת ציבור שמביאים מראשית הקציר, למחרת יום טוב ראשון של חג הפסח. הקרבת המנחה היא מצוות עשה מתוך תרי"ג מצוות. המנחה הייתה מובאת מסולת שעורים של ראשית הקציר בנפח של "עומר" (מה שנתן למנחה את שמה), וקודם הקרבתה הייתה מונפת על ידי הכהן. קורבן זה נקרא גם "מנחת ביכורים" מכיוון שמביאים אותו מביכורי השעורים, בדומה לפירות הביכורים. מיום הבאת העומר, מתחילה ספירת העומר, המונה את הימים שבין הבאת העומר לחג השבועות, בו מקריבים את שתי הלחם.[1]
עובדות מהירות מקרא, משנה ...
קציר תבואה בחג העומר, זכר למנחת העומר | |
מקרא |
ספר ויקרא, פרק ב', פסוקים י"ד–ט"ז ספר ויקרא, פרק כ"ג, פסוקים י'–י"א |
---|---|
משנה | מסכת מנחות, פרק י' |
תלמוד בבלי | מסכת מנחות, פרק "רבי ישמעאל" |
משנה תורה | ספר עבודה, הלכות תמידים ומוספין, פרק ז' |
ספרי מניין המצוות |
ספר המצוות, עשה מ"ד ספר החינוך, מצווה ש"ב |
סגירה
היום המדויק שבו יש לקיים את המצווה, ובהתאמה לחגוג את חג השבועות - הנקבע לפי פירוש הביטוי "ממחרת השבת" - היווה מוקד לפולמוס מרכזי בין הכתות היהודיות בתקופת המקדש.