עירוב
כינוי בהלכה להיקף מחיצות סביב שטח מיושב על מנת להתיר לטלטל בו בשבת / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
עירוב הוא הכינוי המקובל בהלכה להיקף מחיצות סביב שטח מיושב, הנעשה במטרה להתיר בתוכו פעולות האסורות בשבת בשל מלאכת הוצאה מרשות לרשות (כגון: טלטול חפצים בין רשות היחיד ורשות הרבים והולכת חפצים למרחק ארבע אמות [כשני מטרים] ברשות הרבים).
העירוב הופך את כל שטח היישוב לרשות היחיד אחת, ובכך מתיר להוציא חפצים מן הבתים אל הרחובות בהיות כולם 'רשות היחיד' אחת מכוחו של העירוב.
השם 'עירוב' במקורו ניתן בשל תפקידו של העירוב לאחד ולערב את הרשויות ולהופכן לרשות אחת. מקור השם מוזכר בגמרא (עירובין מט.) גם בהקשר של 'עירוב חצרות', שם ניתן דגש הלכתי על כך שתהיה השותפות בעירוב נוחה וערבה ומסוכמת על הכול[1].
סביב בניית העירוב התעוררו פולמוסים ומחלוקות רבות במקומות שונים. בישראל ישנה מחלקה במשרד לשירותי דת האמונה על הקמת עירובים ביישובים השונים בישראל ועל תחזוקתם, בשיתוף הרבנויות המקומיות והמועצות הדתיות השונות, וכמעט אין מקומות יישוב גדולים שאין בהם עירוב. אולם בחוץ לארץ ישנם מקומות שבהם אין עירוב, אם מסיבות טכניות ואם מסיבות הלכתיות.