עירוניות נוף
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
עִירו֗נִיוּת נוף (נקרא גם בשם: אדריכלות הנוף העירוני, באנגלית: Landscape Urbanism) היא תאוריה חדשה בתחום של תכנון ערים ואזורים שהופיעה לראשונה בסוף המאה ה-20 הטוענת כי הדרך הטובה ביותר לארגן ערים היא באמצעות עיצוב הנוף של העיר ולא תכנון הבניינים שלה. הביטוי עירוניות נוף הופיע לראשונה באמצע שנות ה-90. מאז ביטוי זה קיבל שימושים רבים ושונים אך לרוב הוא מצוטט כתגובה פוסט-מודרניסטית או פוסט-פוסט-מודרניסטית לכישלונות של "עירוניות מתחדשת (New Urbanism)".
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. | |
וההתרחקות מהחזונות והדרישות המקיפות נושא זה כגון: "אדריכלות מודרנית ו-תכנון עירוני". ביטוי הופיע לראשונה ביצירתו של "פיטר קונולי" סטודנט לתואר שני בעיצוב עירוני מ-אוסטרליה. בשנת 1994 קונולי השתמש לראשונה בביטוי בכותרת להצעתו לתואר שני בעיצוב אורבני באוניברסיטת RMIT במלבורן בו הוא הציע כי שפה של עירוניות נוף 'בקושי קיימת וצריכה להתבטא, וכי עירוניות קיימות היא מוגבלות בחקירת הנוף. הוא גם השתמש במונח "נוף כעירוניות" במאמרו: "101 רעיונות על פארקים גדולים" בשנה זו.