עלמה יצחקי - Wikiwand
For faster navigation, this Iframe is preloading the Wikiwand page for עלמה יצחקי.

עלמה יצחקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: פירוט יתר מוגזם, כתיבה לא אנציקלופדית. אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. עריכה
עלמה יצחקי
לידה 1984 (בת 36 בערך)
תחום יצירה ציור
פרסים והוקרה פרס רפפורט לאמן ישראלי צעיר (2014)
almaitzhaky.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

עלמה יצחקי (נולדה ב-1984) היא אמנית וחוקרת ישראלית, העוסקת בפילוסופיה פוליטית, פילוסופיה של האמנות ומחשבה פסיכואנליטית. יצחקי היא בוגרת המדרשה לאמנות בבית ברל והחוג לפילוסופיה באוניברסיטת תל אביב. עבודתה זכתה במספר פרסים, ביניהם פרס רפפורט לאמן ישראלי צעיר. יצחקי מרצה בבית הספר לאמנות רב-תחומית במכללת שנקר ובחוג לפילוסופיה באוניברסיטת תל אביב. כאמנית הציגה יצחקי במספר תערוכות יחיד, בניהן במוזיאון תל אביב, והשתתפה במספר רב של תערוכות קבוצתיות בישראל ובעולם.

ביוגרפיה

יצחקי גדלה בצהלה, למדה במדרשה בבית ברל ולאחר סיום התואר הראשון (2009), המשיכה לתואר שני (2011) ותואר שלישי (2018) בחוג לפילוסופיה באוניברסיטת תל אביב.

יצירתה

יצחקי מתגוררת ופועלת בדרום תל אביב. היא בוחנת את המרחב הגאופוליטי ומלקטת מתוכו סצנות המשמשות מושאים לציוריה. היא לא עובדת עם צילומי סטילס, אלא היא רושמת מחוות וסיטואציות שהיא פוגשת ברחוב ומעבדת אותם לקומפוזיציה ודימוי.[1] הדמויות בציוריה של יצחקי נטועות במציאות החברתית והפוליטית הישראלית. היא בודה סיטואציות יומיומיות ו"מחייה" אותן באמצעות סגנון פיגורטיבי ואקספרסיבי בעל איכויות חושניות.[2] היא עוסקת בטקסטורות ומרקמים, ומעידה כי: "הציור שלי קשור מאוד לחוש המישוש, למגע. אני משתדלת לצייר את כל האובייקטים והמשטחים ככה שאפשר ממש לחוש אותם. מעבר לזה יש לי עניין בדגמים מסוגים שונים, כמו שטיחים או הדפסים, כי זה כמו ציור בתוך ציור".[3] יצחקי מתעמתת עם מסגרת מסורתית זו של הייצוג מתוך תובנה מעמיקה לגבי משמעותה האונטולוגית והפוליטית. ההתייחסות לכל מרחב אנושי כמרחב משותף ומחולק כולל בתוכו את כל צורות ההיררכיה, הזיקה, יחסי הקרבה והריחוק המשתמעים מכך. גישתה של יצחקי מעידה על כך שהציור איננו ממד נפרד מהמציאות השיתופית, מישור מקביל שבו היא מיוצגת, אלא המציאות עצמה, והוא משתתף בארגונה ואף לוקח בו חלק פעיל.[4] ציוריה של יצחקי מעוררים בצופה אי שקט, תחושה מלנכולית של ריקון וחוסר משמעות. המלנכוליה הגלומה בציוריה – בדמויות הספק-משועממות ספק-נואשות, בסיטואציות החברתיות הקפואות, ובטיפול הציורי העמלני במשטחי הצבע. ההתבוננות בציוריה מעלה שאלות מהותיות בנוגע לקיום האנושי, לקיום שמתרחק ממהויות. יצחקי מתעקשת לנסח שפת ציור עכשווית הנושאת במשיחות המכחול שלה את זיכרון העבר תוך שהיא שואפת להתמודד עם השאלות הרלוונטיות ביותר לדור הצעיר היום.[5]

בסלון (2012)

תערוכת הפרס לציור ע"ש אסנת מוזס לאמן צעיר לשנת 2012 בבית האמנים בירושלים. שם התערוכה הוא "בסלון", שכן רבים מהציורים מתארים ציורי פנים, בין השאר בדירות שותפים. אוצר התערוכה, פיוטר שמוגליאקוב, היה אחד משותפיה בדירה ברחוב יהודה הימית, שאיכלסה בשנים אלה אקדמאים ואמנים. טקסט התערוכה מתייחס לאותו מרחב של סלון דירת השותפים: "מרחב ארעי ונסיבתי של חיים משותפים, הפתוח תמיד להגדרה מחודשת. עם כניסתו של כל שותף חדש, טבעו של מרחב זה משתנה וכך גם הפעילות המתרחשת בו. בצורתו זו הסלון מציע מודל לקיום המשותף שאותו הציורים של יצחקי מבקשים לחקור, וכך הוא מקרין על חדר המיטות, על הרחוב או השדה".[6]

יהודה הימית (2015)

תערוכת יחיד של יצחקי משנת 2015 במוזיאון תל אביב. יצחקי עוסקת בציור חברתי, כמו זויה צ'רקסקי, ומתייחסת לחיי היום-יום הפועלי, השייך למעמדות נמוכים, לעבודה ולשעות הפנאי שלהם, לפריפריה, לתרבות שכונתית. רוב המצוירים הם טיפוסים משולי החברה, הפועלים השקופים, קבצנים, אך גם צעירים העוסקים בעצמם ובעולמם, בליינים. בציורים שלה מתוארים בין השאר שני בחורים עומדים בעיקול רחוב, האחד אוכל תפוח, השני משעין רגל על מעקה ברזל ("בוקר", 2015); מקבצת נדבות עם כוס חד-פעמית צועדת בין פרחי-עירייה ליד מכוניות ("אי-תנועה", 2014); שלושה צעירים מורחים צבע שחור על מדרכות השימש ליד פסל "התרוממות" של מנשה קדישמן (צובעים את הבימה בשחור", (2012); זוג וכלבים רובצים על שטיח ("דיוקן קבוצתי", 2012); עובד ניקיון עירוני בווסט צהוב זרחני נשען על עץ, מעשן סיגריה, מזרן מיותר מונח על צדו, ברקע פתחי חנויות סגורים ("יהודה הימית", 2013); שישה גברים בתחתונים יושבים על חול, ידיהם מעל ראשיהם ("שבויי מלחמה בעזה", (2014). חלק מהציורים נראים כאילו נצפו מבעד לעדשת עין-דג או מראה מעוותת – מה שמצויר באמצע הוא גדול, קרוב, כמעט מוזנק החוצה, ואילו השוליים נסוגים אחורה.[7]

מרחב ישורון כתב בטקסט הקטלוג: "עלמה יצחקי מציירת איך גוף תופס מקום בעיר. הגוף חולש על מרכז התמונה והפרישה של הידיים והרגליים מחלקת את הבד, מבדילה בין שמיים לארץ, מכתיבה מסגרת לנוף. אמצע הבד הוא אמצע הבשר. הגוף גוזר את הרקע, תופס לעצמו את השטח, מסתיר את הנוף לפי מספר הסנטימטרים הדרוש לו כדי להציב את הישות שלו, כלומר להיות. זו המטפיזיקה של הנוכחות."[8]

היא הסיר, ואנחנו הבשר (2017)

תערוכת יחיד של יצחקי בגלריה חזי כהן בשנת 2017. התערוכה כללה עבודת וידאו, ציורי שמן וסדרת אקוורלים, העוסקים כולם בדימוי הגוף המפורק, המתכלה, האוכל והנאכל. בציורי השמן של יצחקי הגוף מופיע במלוא נוכחותו החומרית, ותופס את מרכז התמונה. דמויותיה שריריות, כבדות, עורן צרוב בשמש. בסדרת האקוורלים, לעומת זאת, מופיע גוף אחר – מרחף, חדיר ונוזלי. הצבעוניות העליזה והשפה הנאיבית מכסים על תוכן קודר, המשלב דימויי פולחן דתי עם פנטזיות של עונג וכאב. בעבודת הווידאו "מדיטציית גופה״ נראה כלב המפרק ואוכל ׳גופה׳ על שריריה, עצמותיה ואבריה הפנימיים, העשויים קונפטי ונייר צבעוני. זהו ייצוג משחקי ונאיבי של מה שנתפס במסורת המערבית כגורל המקולל ביותר: מוות ללא קבורה, שרידי האדם ההופכים מאכל לחיית השדה.[9]

פרסים

  • 2004 – מלגת קרן תרבות אמריקה-ישראל
  • 2005 – פרס מוזיאון רמת-גן לבוגר "המדרשה" מצטיין, המוזיאון לאמנות ישראלית, רמת גן
  • 2010-2005 – מלגת התוכנית הבין-תחומית לתלמידים מצטיינים ע"ש עדי לאוטמן, אוניברסיטת תל אביב, תל אביב
  • 2012 – פרס לציור ע"ש אסנת מוזס לאמן צעיר, בית האמנים, ירושלים
  • 2012 – שהות-אמן על שם ברונר, תוכנית לחילופי אמנים תל אביב - דיסלדורף, דיסלדורף, גרמניה
  • 2014 – פרס רפפורט לצייר ישראלי צעיר, מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב

תערוכות

תערוכות יחיד

  • 2008 – "ציור", סדנאות האמנים, תל אביב[10]
  • 2012 – "בסלון",בית האמנים, ירושלים[11]
  • 2015 – "יהודה הימית", מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב[12]
  • 2015 – "מעבר זמני", שהות אמן ע"ש ברונר, מוזיאון הרצליה[13]
  • 2016 – עלמה יצחקי: איסכורית – גלריה בארי[14]
  • 2017 – היא הסיר ואנחנו הבשר -גלריה חזי כהן[15]

תערוכות קבוצתיות

  • 2005 – " More Than This 4", זומר, גלריה לאמנות עכשווית, תל אביב[16]
  • 2007 - נגא, גלריה לאמנות עכשווית, תל אביב
  • 2007 – "שיטה", הגלריה של המדרשה בתל אביב, תל אביב-יפו
  • 2011 - צבע טרי 4 - צבע טרי, היריד לאמנות עכשווית, תל אביב
  • 2012 – "תערוכה מינורית", הגלריה של המדרשה בתל אביב, תל אביב-יפו
  • 2013 - "פאסיב אגרסיב אקספרסיב", הגלריה האוניברסיטאית לאמנות ע"ש גניה שרייבר, תל אביב
  • 2013 – "מארח ואורח" - אולם סם ואילה זקס, הבניין הראשי, מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב
  • 2014 – "מתים מבפנים", גלריה בנימין, תל אביב
  • 2016 – "קומזיץ" KIT, דיסלדורף, גרמניה
  • 2017 – "אסיף: עשור לפרס רפפורט לאמן ישראלי צעיר/בכיר", אולם יוסף ורבקה מאירהוף הבניין הראשי, מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב

אוספים

  • אוסף מוזיאון רמת גן
  • אוסף שיף
  • אוסף שניידמן

הערות שוליים

  1. ^ קנטור, ש', אמנות רחוב: הציירת עלמה יצחקי נמשכת אל מה שפרום, TimeOut, ‏8/11/2015
  2. ^ לוריא, א' וקלאנג, ק', מעבר זמני: שהות-אמן על שם ברונר, 2015
  3. ^ מוזיאון תל אביב, ראיון עם עלמה יצחקי
  4. ^ שמוגליאקוב, ש', סלון למציאות, ערב רב, ‏6.12.2012
  5. ^ דף התערוכה "בסלון", מנופים
  6. ^ רשף, ה', ביבי דרינקינג גיים: האמנית עלמה יצחקי מחברת ציור ופילוסופיה., הארץ, ‏13.11.12
  7. ^ יהב, ג', באמצעות וולגריות וכיעור מוחצן, עלמה יצחקי מציבה אלטרנטיבה לבון טון האמנותי, הארץ, ‏31.10.2015
  8. ^ יהב, ג', באמצעות וולגריות וכיעור מוחצן, עלמה יצחקי מציבה אלטרנטיבה לבון טון האמנותי, הארץ, ‏31.10.2015
  9. ^ עלמה יצחקי - היא הסיר, ואנחנו הבשר, הארץ
  10. ^ סדנאות האמנים בתל אביב: תערוכות/ציור, עלמה יצחקי., סדנאות האמנים בתל אביב
  11. ^ בית האמנים בירושלים: עלמה יצחקי, בית האמנים בירושלים
  12. ^ מוזיאון תל אביב: עלמה יצחקי, מוזיאון תל אביב (ארכיון)
  13. ^ מוזיאון הרצליה: עלמה יצחקי, מוזיאון הרצליה
  14. ^ גלריה בארי: עלמה יצחקי, גלריה בארי(הקישור אינו פעיל)
  15. ^ גלריה חזי כהן: עלמה יצחקי, גלריה חזי כהן
  16. ^ גלריה זומר: עלמה יצחקי, גלריה זומר
{{bottomLinkPreText}} {{bottomLinkText}}
עלמה יצחקי
Listen to this article