עמוס קינן
עיתונאי, סופר ואמן ישראלי (1927–2009) / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
עמוס קֵינָן (2 במאי 1927 – 4 באוגוסט 2009) היה יוצר ואמן ישראלי רב-תחומי: סופר, סאטיריקן, עיתונאי, עורך, פובליציסט, קולנוען, תסריטאי, מחזאי, משורר, פזמונאי, מתרגם, צייר, אוצר ופסל, זוכה פרס ברנר לשנת 1998.
עמוס קינן בדירתו בתל אביב, נובמבר 2000 | |
לידה |
2 במאי 1927 ל' בניסן ה'תרפ"ז תל אביב, פלשתינה (א"י) המנדט הבריטי |
---|---|
פטירה |
4 באוגוסט 2009 (בגיל 82) ט"ו באב ה'תשס"ט תל אביב-יפו, ישראל ישראל |
שם לידה | עמוס לוין |
מדינה | ישראל |
מקום קבורה | עינת |
תקופת הפעילות | 1946–2009 (כ־63 שנים) |
מעסיק | ידיעות אחרונות |
מפלגה | שלומציון |
בן או בת זוג | נורית גרץ |
צאצאים |
רונה קינן שלומציון קינן |
פרסים והוקרה | פרס ברנר (1998) |
לפני קום המדינה ובמלחמת העצמאות לחם קינן בשורות ארגון לח"י. לאחר מכן היה לפובליציסט ובטורו "עוזי ושות'" בעיתון הארץ מתח ביקורת חריפה על הממסד של מפא"י. בתקופה זו היה מקורב לתנועת הכנענים.[1] בתחילת שנות ה-50 הועמד לדין בחשד שהשליך פצצות אל ביתו של שר התחבורה, דוד צבי פנקס, אך זוכה מחמת הספק. מדצמבר 1953 ועד יולי 1954 כתב טור בשם 'שועלים קטנים' בעיתון "חרות". מ-1954 שהה בצרפת, ושב בשנת 1962. לאחר מלחמת ששת הימים החזיק בעמדות יוניות בנוגע לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני. משנות ה-60 עד שנות ה-90 כתב טור שבועי בעיתון ידיעות אחרונות, ובמקביל פרסם מספר ספרים, שהמצליח שבהם הוא הדיסטופיה "הדרך לעין חרוד" הספר מתאר את מדינת ישראל תחת שלטון חונטה צבאית ימנית. קינן עסק אף בציור ובפיסול, בסגנון "עברי" המנסה להיות קשור לתרבות המזרח התיכון הקדום. לצדו של סטף ורטהיימר היה ממייסדי המוזיאון הפתוח תפן ואוצרו הראשון.