עשרה בטבת
יום תענית יהודי / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
עשרה בטבת הוא אחד מארבע התעניות שנקבעו לזכר חורבן בית המקדש החל בי' בטבת. ביום זה, בשנת 588 לפני הספירה, הטיל נבוכדנצר מלך בבל מצור על ירושלים. המצור הסתיים כעבור שנה ושישה חודשים,[2] בט' בתמוז[3] (או בי"ז בתמוז[4]), אז נפרצו חומות ירושלים, ולאחר מספר שבועות, בט' באב, נחרב בית המקדש הראשון. עם אירועים אלו תמה ממלכת יהודה והחלה גלות בבל.
ערך זה עוסק ביום צום. אם התכוונתם לתאריך, ראו י' בטבת.
מאז שנת תש"ט (1949), בעקבות החלטת הרבנות הראשית לישראל, י' בטבת הוא גם יום הקדיש הכללי לזכרם של חללי השואה שיום פטירתם לא נודע.