פאדו
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
פאדו הוא סגנון מוזיקלי פורטוגלי. אולי הסוגה הפורטוגזית הגלויה והמוכרת ביותר.[1] לזמרי הפאדו (הפאדישטה) ליווי של שתי גיטרות: גיטרה קלאסית וגיטרה פורטוגלית (אנ') (בעלת 12 מיתרים). השירים מלנכוליים והנושאים קשורים לגעגועים, אם כי כמה משירי הפאדו שמחים.
זמרת הפאדו דבורה רודריגש | |||
מוצא | פורטוגל | ||
---|---|---|---|
מורשת תרבותית בלתי מוחשית | |||
| |||
בשנת 2011 הכיר ארגון אונסק"ו בשירת הפאדו כמורשת תרבותית בלתי מוחשית.[2] מתחילת המאה ה-19 סגנון הפאדו הוא התמזגות של מגוון סגנונות עממיים, עם קלט אפשרי מקשרים יהודיים, ערבים, אפריקאים וברזילאים של פורטוגל,[3][4] והוגדר כ'מוזיקה עממית וריקודים יוצרים את המנהגים העממיים, המסורות השיריות והמורשת התרבותית של העם הפורטוגזי.[5] הפאדו נחשב לעיתים קרובות למוזיקה של הבעת געגועים,[6] סיפורי געגועים לאנשים ולמקומות רחוקים.[7]
במקור, פאדו היה האמצעי שבו העניים העירוניים של ליסבון העניקו כבוד לעיר הולדתם.[8]
משנות ה-90 הפאדו הוא מוזיקת עולם.[9]