פולחן אישיות
סגידה למנהיג כמו לאל או כ"אבי האומה" / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
פולחן אישיות הוא מערכת של אמנות, סימבוליזם וטקסים שסובבים הערצה כמו-דתית לאדם כלשהו. במאה ה-20 המושג מתאר לרוב מערכת שלטונית שמגוייסת לבניית תדמית ציבורית מפוארת לשליט, מתוך שיגעון גדלות או מתוך תאוות כבוד או כוח, ולייחס לו תכונות והישגים עילאיים כדי להביא להערצתו על ידי המון העם ולבסס את שלטונו. בדרך כלל מדובר במשטרים רודניים. המונח נטבע על ידי ניקיטה חרושצ'וב בעת שתיאר את שלטונו של סטלין[1][2], אך התופעה התקיימה שנים רבות קודם לכן במישורים שונים, למשל בזמן העתיק היו שליטים שהוגדרו כאלים במצרים העתיקה[3], וגם ברומי, שנקראו עליהם חודשים, יולי, אוגוסט. שליטים כאלה נבחרו לשלטון לכל ימי חייהם, ערים נקראו על שמם בחייהם, לדוגמה העיר סטאלין, סטאלינגרד ועוד.
פולחן האישיות מתבטא בהאדרת שמו של המנהיג באמצעי התקשורת, פרסום נאומיו או ספרים שמתפרסמים בשמו שלעיתים לא נכתבו על ידו, תליית תמונותיו ובהצבת פסלים שלו ברחובות ובבניינים ציבוריים, כתיבת שירים על שמו, וכינויו בתארים מפליגים כגון "המנהיג הדגול". בנוסף, פעמים רבות מוענקים לו דרגה צבאית גבוהה, עיטורים ומדליות.
חלק מפולחן אישיות עשוי להיות הצגת השליט כ"אבי האומה". כתוצאה מכך הוא עשוי להפוך למושא הערצה לילדי האומה, ולפיכך תלמידים מתבקשים לכתוב לו מכתבי הערצה, לעלות לרגל למשכנו ביום הולדתו, ולשיר לו שירי תהילה.
האדם המרומם עשוי להיות נתפס כ"שליח אלוהים", ולכן כל דבר מותר לו גם אם מעשיו אינם מובנים לנתיניו.
לעיתים גולש פולחן האישיות גם למדינות שאינן נתונות תחת השפעתו של השליט, והוא זוכה להערצת אלה המוקסמים מדרכו הפוליטית. דוגמה לכך היא פולחן האישיות של סטלין ברחבי העולם[4], שהתקיים גם בקרב תומכי הקומוניזם ברחבי העולם.[5][6]
תופעת ה"גורואים" והכתות מדגימה פולחן אישיות על רקע רוחני. מכיוון שלמנהיגים אלו אין כוח פוליטי, הם נעשים מושא להערצה מכוח אישיותם והחוכמה היתרה המיוחסת להם.