פוסט-סטרוקטורליזם
אסכולה הדוחה את הסטרוקטורליזם / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
פוסט־סְטְרוּקְטוּרָלִיזְם (בעברית: בָּתַר־מִבְנִיּוּת[1]) היא גישה פילוסופית (או לחלופין, אסכולה) שיצאה מתוך הסטרוקטורליזם בשנות ה-60 של המאה ה-20 ומתאפיינת בדחייה עקבית (אך לא בהכרח מוחלטת) של החשיבה הסטרוקטורלית (ובפרט הסטרוקטורלית־מהותנית).
הפוסט־סטרוקטורליזם דוחה את הרדוקטיביות המתודולוגית של הסטרוקטורליזם; במקום זאת הוא מדגיש את האפשרות לפרש בדרכים שונות רעיונות מסוימים, ולכן הפוסט־סטרוקטורלים נוטים להימנע מלכפות פרשנויות ייחודיות לרעיונות מסוימים. בלשון התאוריה, דפוס זה נקרא "לשחק עם מסמנים".
בהתאם לסלידה מחשיבה סטרוקטורלית ומתוקף הדגשת האפשרות לפרש רעיונות בדרכים שונות שאינן בהכרח מדויקות יותר מאחרות (או לחלופין, מתוקף הדגשת שינוי הפרשנות למסמן מסוים כשיטה כללית לניתוח מידע), הרי שישנה מעט מאוד הסכמה בין תאוריות פוסט־סטרוקטורליות שונות. עם זאת, נקודת המוצא של כולן היא הביקורת על הסטרוקטורליזם (ובפרט על הסטרוקטורליזם המהותני).
הדגשת מושג הפרשנות (משחק המסמנים) הביא תאורטיקנים פוסט־סטרוקטורליזם לקרוא להתנגדות עקבית ל"שדות כוח דכאניים" שהם תפיסות המדכאות תפיסות אחרות בחברה, שנתפסות כאילו הן בקונפליקט עם הראשונות, כאשר אין באמת הכרח לכך. לדוגמה, הטרוסקסואליות והומוסקסואליות אינן בהכרח מתנגשות ויכולות לדור זו לצד זו, ותפיסה הטוענת שהאחת עליונה מהאחרת היא שדה כוח דכאני (כלומר מדכא בני אדם ללא סיבה מוצדקת) ולפיכך יש להתנגד לה.
הפוסט־סטרוקטורליזם קושר את החשיבה האנושית באופן מובהק עם הבניה מנטלית, אישית וקולקטיבית (ובפרט עם הבניה קולקטיבית מסוג הבניה חברתית) ולמושג ההבניה ולנגזרותיו יש יישום ניכר בכתביהם של תאורטיקנים פוסט־סטרוקטורליים.
חקירות פוסט־סטרוקטורליות נוטות להיות עם אוריינטציה פוליטית, משום שרבים מאנשי אסכולה זו מאמינים שהעולם בו אנו חושבים שאנו חיים הוא במידה רבה מבנה חברתי, עם אידאולוגיות וגופים שונים (כולל גופים עסקיים) אשר חבריהם מנסים להשיג הגמוניה בתחומם ולעיתים אף מתפתח צורך זה לצורך להשיג הגמוניה על פני החברה כולה[2]. בהרבה מקרים אותן קבוצות המנסות לזכות בהגמוניה כזו פועלת כ"שדות כוח דכאניים" בכך שהן מנסות לכפות רעיונות ופעולות מסוימים על הציבור (גם אם אלו שקריים ומזיקים) והפוסט־סטרוקטורליזם קורא להתנגד לכך; דוגמה פשוטה לכך בהקשר של הגמוניה עסקית היא רשת מוצרי פרמצבטיקה המתדרכת את מוכריה למכור תוסף תזונה ממותג ספציפי תוך שימוש בטכניקות רטוריות (כגון דמגוגיה, סרקזם, קישוש) ובאגנוטולוגיה שכל מטרתם לשכנע את הלקוחות או לגרום להם לחשוב שהתוסף שהחברה מקדמת (באופן הגמוני ודורסני) עדיף על תוספי תזונה דומים ממותגים אחרים; זהו שדה כוח דכאני המדכא הן את הלקוחות והן את העובדים בחברה הפועלים ללא כל התנגדות למילוי ההוראות שניתנו להם למכירה אגרסיבית ושימור ההגמוניה.
הפוסט־סטרוקטורליזם עוסק בפירוק רלטיביסטי של עובדות ותהליכים, אם כי הוא נתפס בדרך כלל כגישה מנוגדת לרלטיביזם[דרוש מקור]: בעוד שהרלטיביזם מניח בבסיסו את קיומה של "מטא־שפה", כלומר, נקודת מבט שהיא נייטרלית מהשפעת השפה ומשקיפה עליה כביכול מבחוץ, הפוסט־סטרוקטורליזם שולל את קיומה של נקודת מבט חוץ־לשונית[דרוש מקור]. באשר לפרשנות, הפוסט־סטרוקטורליזם מדגיש את חשיבות הפרשנות הפרסונלית־ספציפית על הפרשנות הסובייקטיבית־קולקטיבית לממצאים ובפרט כאלה שאינם מדויקים מאוד מבחינה מדעית (כמו ממצאים מתחום הפיזיקה או הכימיה).