פיט רטיף
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
פיט מוריץ רטיף (בהולנדית: Pieter Mauritz Retief; 12 בנובמבר 1780 – 6 בפברואר 1838) היה מנהיג בורי דרום אפריקאי, ממתנגדי ביטול עבדות השחורים במחצית הראשונה של המאה ה-18 וממובילי שיירת הבורים "הטרק הגדול".
דיוקנו של רטיף | |
לידה |
12 בנובמבר 1780 הכף המערבי |
---|---|
נרצח |
6 בפברואר 1838 (בגיל 57) אומגונגודלובו |
מדינה | דרום אפריקה |
מקום קבורה | אומגונגודלובו[1] |
בת זוג | מגדלנה יוהנה חריילינג |
רטיף התיישב ב-1814 בגבולה של מושבת הכף, ולקח פיקוד על קבוצות הלחימה הפרטיות של הבורים שפעלו נגד פשיטות מצד בני שבט הקוסה הסמוכים. הוא הפך לדובר בולט של חוואי הגבולות, שהביעו את אי שביעות רצונם מההתערבות הבריטית בענייניהם, וכתב את הצהרת הפורטרקרים[2] בזמן עזיבתם את הקולוניה, שנודעה מאוחר יותר בשם "הטרק הגדול".
רטיף היה דמות בולטת במהלך הטרק הגדול, ובשלב מסוים אף שימש כמושל הנבחר של הפורטרקרים. הוא הציע את אזור נטאל שהיה עשיר במשאבים, ובו שהו גם אנשי שבט הזולו, כיעד הסופי של מסעם, ובחר את מיקומה של בירתם העתידית, שלימים נקראה פיטרמריצבורג. רטיף החל במשא ומתן עם מלך הזולו דינגאנה ואנשיו, אך לאחר חתימתם על אמנה משותפת, נרצחו רטיף וכמאה איש מהמשלחת שלו על ידי אנשי הזולו. לאחר מותו נותרה הרפובליקה השברירית של נטאל הבורית ללא הנהגה, סבלה ממשטר לא יעיל, ולבסוף נכנעה לסיפוח בריטי.