פליקס מנדלסון
מלחין ופסנתרן גרמני יהודי-מומר מהמאה ה-19 / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
יעקב לודוויג פליקס מנדלסון-ברתולדי (בגרמנית: Jakob Ludwig Felix Mendelssohn Bartholdy; 3 בפברואר 1809 – 4 בנובמבר 1847) היה מלחין, מנצח, פסנתרן ונגן עוגב גרמני יהודי מומר מהתקופה הרומנטית. יצירותיו של מנדלסון כוללות סימפוניות, קונצ'רטי, יצירות לפסנתר, יצירות לעוגב ומוזיקה קאמרית. היצירות הידועות ביותר שהלחין הן: חלום ליל קיץ (הכוללת את "מארש החתונה" הידוע), הסימפוניה האיטלקית, הסימפוניה הסקוטית, האורטוריה פאולוס, האורטוריה אליהו, ההברידיים וקונצ'רטו לכינור. שירים ללא מילים היא יצירתו המפורסמת ביותר לפסנתר.
דיוקן מ-1829 מאת James Warren Childe | |
לידה |
3 בפברואר 1809 המבורג המבורג (כיום בגרמניה) |
---|---|
פטירה |
4 בנובמבר 1847 (בגיל 38) ממלכת סקסוניה לייפציג (כיום בגרמניה) |
מקום קבורה | cemeteries at Hallesches Tor |
מוקד פעילות | ממלכת סקסוניה, המבורג |
תקופת הפעילות | 1826–1843 (כ־17 שנים) |
מקום לימודים | אוניברסיטת הומבולדט של ברלין |
זרם | רומנטית |
סוגה | אופרה, מוזיקה קלאסית, מוזיקה סימפונית |
שפה מועדפת | גרמנית, צרפתית, אנגלית |
כלי נגינה | פסנתר, עוגב |
בן או בת זוג | צצילה מנדלסון-ברתולדי |
צאצאים | פאול מנדלסון-ברתולדי האב, לילי ואך, קרל מנדלסון-ברתולדי, מארי בנקה |
מספר צאצאים | 5 |
פרסים והוקרה |
|
האתר הרשמי | |
פרופיל ב-IMDb | |
חתימה | |
פליקס מנדלסון-ברתולדי היה נכדו של הפילוסוף היהודי הנודע, משה מנדלסון. הוא נולד למשפחה יהודית מכובדת וגדל ללא דת. בגיל שבע הוטבל כנוצרי לותרני. פליקס הוכר עוד בילדותו כילד פלא מוזיקלי, אך הוריו נהגו בזהירות ולא רצו לנצל את כישרונו לרווח כלכלי. אחותו, פאני מנדלסון, קיבלה השכלה מוזיקלית דומה והייתה מלחינה ופסנתרנית מוכשרת בפני עצמה. כמה משיריה המוקדמים פורסמו בשם אחיה.
מנדלסון זכה להצלחה מוקדמת בגרמניה, ועורר עניין מחודש במוזיקה של יוהאן סבסטיאן באך אחרי שניצח על היצירה מתאוס פסיון מאת באך בשנת 1829. עד לקונצרט זה המוזיקה של באך כמעט נשכחה ונעלמה לגמרי מחיי המוזיקה בגרמניה. מנדלסון זכה להצלחה במסעותיו ברחבי אירופה כמלחין, מנצח ונגן סולן. בעשרת ביקוריו בבריטניה הוצגו בבכורה רבות מיצירותיו הגדולות, וביקורים אלה מהווים חלק חשוב בקריירה הבוגרת שלו. הטעם המוזיקלי השמרני שלו בידל אותו ממלחינים בני תקופתו הרפתקנים יותר בגישתם כפרנץ ליסט, ריכרד וגנר, שארל-ולנטן אלקאן והקטור ברליוז. הקונסרבטוריון בלייפציג שהקים בשנת 1843[1], הפך למעוז של שמרנות ופסל מגמות רדיקליות במוזיקה.
לאחר תקופה ארוכה של התעלמות ממנדלסון בגלל טעם משתנה, אנטישמיות ושורשיו היהודיים, בסוף המאה ה-19 ובראשית המאה ה-20, הוערכה מחדש מקוריות יצירתו. היום הוא אחד מהמלחינים הפופולריים ביותר של התקופה הרומנטית במוזיקה.