פפירוס נאש
פפירוס שנכתב בסוף ימי בית שני בו כתובים עשרת הדברות / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
פפירוס נאש הוא כינוי לארבעה מקטעי פפירוס שהתגלו בשנת 1898 במצרים על ידי הארכאולוג וולטר ל' נאש (Nash), ופורסמו לראשונה בשנת 1903. בפפירוס, הכתוב בכתב עברי מרובע מהצורה של שלהי תקופת בית שני, מופיע נוסח קדם-מסורה של עשרת הדיברות, כשלאחריו מופיעה תחילתה של פרשת שמע ישראל. עד גילוי מגילות מדבר יהודה ולוחיות ברכת כהנים, היה נוסח זה הטקסט המקראי הקדום ביותר שהתגלה, ובעל משמעות רבה לחקר נוסח המקרא.