פקודת הרופאים - Wikiwand
For faster navigation, this Iframe is preloading the Wikiwand page for פקודת הרופאים.

פקודת הרופאים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

פקודת הרופאים [נוסח חדש], תשל"ז-1976 היא החוק המסדיר בישראל את מעמדם של העוסקים ברפואת בני אדם. פקודה זו החליפה את פקודת המתעסקים ברפואה, 1947. בנוסף אליה יש חקיקה נפרדת המתייחסת לרופאים וטרינריים - ‫חוק הרופאים הווטרינרים, התשנ"א-1991‬. הפקודה מגדירה את מקצוע הרופא המורשה בישראל ואת סמכויותיו להעסיק תחת פיקוחו אחים ואחיות ובעלי מקצועות פרא-רפואיים.

חלקי הפקודה

פרק א': פרשנות

בפרק זה הוגדרו בין השאר:

  • "בית חולים" - על פי הגדרתו בפקודת בריאות העם, 1940;
  • "דיפלומה" - תואר, תעודה, מעמד, הסמכה או כתב שניתנו מאת אוניברסיטה או גוף אחר, או מאת הממשל של ארץ או מקום או מאת אנשים הפועלים מכוחו;
  • "המועצה המדעית" - המועצה המדעית של ההסתדרות הרפואית בישראל, ובהיעדרה - מי שלדעת השר ממלא את תפקידיה;
  • "מחלה מסכנת" - היא אחת מהמחלות: מחלת נפש, מחלה העשויה לסכן בריאות החולים שבטיפולו של רופא, מחלה או כושר לקוי העשויים לשלול מרופא את היכולת לעסוק ברפואה לחלוטין, זמנית או חלקית;
  • "עיסוק ברפואה" - פעולות הכוללות בדיקת חולים ופצועים, אבחונם, ריפוים, מתן מרשם להם, פיקוח על נשים בזיקה להיריון וללידה, או שירותים אחרים הניתנים בדרך כלל מידי רופא, לרבות ריפוי באקופונקטורה;

פרק ב': ייחוד העיסוק ברפואה

רופא מורשה, הזכאי לעסוק ברפואה, לפי הגדרת החוק הוא מי שיש לו רישיון העונה על תנאי הפקודה.

רישיון לעסוק ברפואה יינתן לאזרח ישראלי או תושב קבע[1], או מי שהגיע לישראל לצורך התמחות או הוזמן לעבוד בבית חולים, אדם הגון, בעל השכלה רפואית, שעמד בבחינות שקבע המנהל, בהתייעצות עם המועצה המדעית או שהיה פטור מבחינות אלו.

אסור למי שאינו רופא כזה לעסוק ברפואה או להתחזות כאחד העוסק ברפואה או לכנות עצמו בשם רופא או מנתח או עוסק ברפואה. חריגים לכלל זה הם רוקח, רופא שיניים או מיילדת העוסקים במקצועם לפי החוקים המתאימים להם, רופא שיניים העוסק בהרדמה וקיבל היתר לכך או[2] לרופא מותר להגדיר עצמו רק באותם תחומים שיש לו הכשרה מתאימה וקיבל אישור מתאים לכך.

אסור לרופא לעסוק בעיסוק שיש בו ניגוד אינטרסים עם עיסוקו כרופא. אסור לו לפרסם עצמו בדרך שיש בה פגיעה במקצוע או שהיא מטעה את הציבור.

רופאים רשאים להחזיק בתרופות וסמים לצורך עבודתם אולם ניפוק תרופות אלו כפוף לאמור בחוק הרוקחים.

החוק מסמיך את שר הבריאות, בתיאום עם ההסתדרות הרפואית, להסדיר את תואר הרופא המומחה ולקבוע מי זכאי לשאת תואר זה.

החוק קובע כי סטז'ר חייב לעמוד בבחינות שייקבעו בהתייעצות עם המועצה המדעית ובאישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת.

פרק ג': רישוי רופאים

החוק מסמיך את שר הבריאות, בתיאום עם ההסתדרות הרפואית, למנות ועדה מייעצת לעניין רישיונות לרופאים. חלק מהסעיפים דנים בדרך מינויה של הוועדה ובסמכויותיה.

החוק מסמיך את הוועדה ואת מנכ"ל משרד הבריאות לשלול את רישיונו של רופא בהתקיים תנאים המוגדרים בחוק.

פרק ד': אמצעי משמעת

פרק זה דן באמצעי המשמעת שיש לשר הבריאות כלפי רופאים. הפרק מגדיר מהם המקרים בהם מותר לשר להפעיל את סמכותו ומהם אפשרויות העירעור העומדות בפני הרופא.

פרק ה': עבירות, שפיטה ועונשין

טבלת עבירות ועונשן.

הערות שוליים

  1. ^ יש גם הצעת תיקון לחוק המחייבת ידיעת השפה העברית
  2. ^ רע"פ 10709/03 יוסף רוס נ. מ"י, פס"ד מיום 4.7.05. השופטים אליעזר ריבלין, אדמונד לוי ואסתר חיות

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי.

{{bottomLinkPreText}} {{bottomLinkText}}
פקודת הרופאים
Listen to this article