פרמסווארה - Wikiwand
For faster navigation, this Iframe is preloading the Wikiwand page for פרמסווארה.

פרמסווארה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

פרמסווארה
תרשים מודרני של פרמסווארה
לידה 1344
ממלכת סינגפורה (אנ')
פטירה 1414 (בגיל 70 בערך)
מלאקה, סולטנות מלאקה (אנ')
סולטנות סולטנות מאלאקה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה טנגואן טואן (אנ') או פורט קנינג היל (אנ')
עיסוק מונרך
דת הינדואיזם
שושלת מלאקה
אב סרי מהרג'ה
צאצאים מגאט איסקנדר שאה, סולטאן מלאקה עריכת הנתון בוויקינתונים
יורש העצר מגאט איסקנדר שאה, סולטאן מלאקה(אנ')
רג'א סינגפורה ה־5
1389–1398
(כ־9 שנים)
→ סרי מהרג'ה
סולטאן מלאקה ה־1
1402–1414
(כ־12 שנים)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

פרמסווארה (13441414) הנחשב לזה שנקרא במסמכי מלאי כאיסקנדר שאה, היה המלך האחרון של ממלכת סינגפורה ומייסד סולטנות מלאקה. לפי המסמכים שנמצאו בחצי האי המלאי, הוא שלט בסינגפורה בין השנים 1389 עד 1398. הוא ברח מהאי לאחר שמג'פהיט פלשה אליו ב-1398. לאחר מכן ייסד פרמסווארה את המעוז החדש שלו על שפת נהר מלאקה ב-1402. בתוך עשורים ספורים, הפכה העיר החדשה לבירת סולטנות מלאקה. עם זאת, דיווחים פורטוגזים שנכתבו כמאה שנה לאחר מותו, מעלים סברה כי הוא היה במקור מפלמבאנג ותפס את השלטון בסינגפורה לפני שגורש, בין אם על ידי ממלכת סיאם או מג'פהיט, ואחר הקים את מלאקה[1].

אטימולוגיה

מקור השם הוא במילה שבסנסקריט "פרמסוורה", שמשמעותה "אל עליון." פרמסווארה הוא גם מקור שמו של אחד האל שיווה. עם זאת, השם לא מוזכר במקורות מלאים, המתארים לפרטי פרטים את הממלכות מלאקה וסינגפורה. במקום זאת ניתן השם איסקנדר שאה לשליט האחרון של סינגפורה ומייסד מלאקה. איסקנדר הוא השם הפרסי של "אלכסנדר", על שמו של אלכסנדר הגדול ו"שאה" הוא התואר הפרסי למלך. על סמך הפרטים המשותפים לשני האישים, מניחים כי איסקנדר שאה ופרמסווארה הם אותו אדם[2].

חייו

מוצאו

קיימות מספר הערכות באשר למוצאו של פרמסווארה. תעודות מלאיה שנכתבו במהלך תור הזהב של מלאקה ונוסחו על ידי בית המשפט בג'והור ב-1612 הן אחד המקורות והבסיס למחקרים אודות סינגפורה, שליטיה ובהמשך הירידה בכוחה והיעלמותה. לפי אחת הרשומות, איסקנדר שאה היה צאצא של סאנג נילה אולטומה, המוזכר כמייסדה של סינגפורה. ההיסטוריונים חלוקים בדעתם על תיאור זה ולדיוקו[1]. מקורות פורטוגזים אחרים כמו סומא אוריינטל, נכתבו זמן קצר לאחר הכיבוש הפורטוגזי של מלאקה והם מציעים תמונה שונה בנוגע למוצאו של פרמסווארה.

שני המקורות כוללים סיפור דומה בנוגע לנסיך מממלכת סריוויג'איה שהיה למלך האחרון של סינגפורה, ולאחר מכן נמלט לחוף המערבי של חצי האי המלאי, שם ייסד את מלאקה. בנקודה זו הסיפורים מתפצלים, וכל אחד מהם מציג זהות שונה של הנסיך. המקורות הפורטוגזים תיארו את הנסיך שברח והמלך האחרון של סינגפורה כפרמסווארה, בעוד בתעודות המלאיות הם הוצגו כשני אנשים שונים ונפרדים, שחיו במרווח של חמישה דורות זה מזה. סומא אוריינטל מציין כי הנסיך מסריוויג'איה תפס את השלטון בסינגפורה מידי שליט סיאמי שנקרא טמג'י בסביבות שנות ה-60 של המאה ה-14. מקורות פורטוגזים מאת טומה פירס וז'ואו דה בארוס שכנראה הסתמכו על מקור מג'אווה טוענים שפרמסווארה היה נסיך שניסה להפיל את שלטון ג'אווה בפלמבאנג בסביבות 1360. בגרסה זו, בני ג'אווה תקפו וגירשו אותו מפלמבאנג, ואחר הוא ברח לסינגפור. שם, עד מהרה פרמסווארה התנקש בחייו של מושל מקומי בשם סאנג אלי. הוא שלט במקום למשך חמש שנים בטרם גורש על ידי העם ממלכת פתאני (אנ'), כנראה בשל העובדה שאשתו של המושל בו התנקש הייתה במקור מהממלכה[1]. מרישומיו של פירס עוד עולה כי איסקנדר שאה היה בנו של פרמסווארה שהפך לשליט השני של מלאקה[1]. חוקרים רבים סבורים כיום כי לא כך הדבר, וכי איסקנדר שאה ופרמסווארה הם אותו אדם, ואילו בנו נקרא מגאט איסקנדר שאה[3]. העדות הסינית היחידה מהמאה ה-14 מטמאסק (אנ') (השם שקדם לסינגפורה) נכתבה על ידי ואנג דיואן, והיא מצביעה על כך שטמאסק נשלטה על ידי צ'יף מקומי (לפני פרמסווארה)[4]. עם זאת, הלשון בה נוקט ואנג מצביעה על כך שהצ'יף לא היה עצמאי אלא היה וסאל[1].

נפילת סינגפורה

בהסתמך על התעודות המלאיות, איסקנדר שאה ירש את אביו, סרי מהרג'ה בשנת 1389. על אף השימוש בשם פרסי, התעודות מצביעות על כך שהתאסלם. רשומות במקור המלאי מתארכות את תחילת ההשפעה המוסלמית בסינגפורה לתקופת שלטונו של סרי רנא ויקרמא, בעת שרקם לראשונה יחסים עם הסולטנות המוסלמית בסומטרה סולטנות פיורלאק[5]. עוד נטען שפרמסווארה היה נשוי לאישה מוסלמית, עבורה התאסלם[6].

התעודות המלאיות שעוסקות בחורבן סינגפורה ובריחת המלך האחרון שלה מתחילות בהאשמת איסקנדר שאה בניאוף עם אחת מפילגשותיו. כעונש, החליט המלך לחייב אותה לצעוד ברחוב בעירום. אביה של הפילגש, סאנג רג'ונה טאפה שהיה פקיד בבית המשפט של המלך, החליט לנקום בו ושלח למלך מג'פהיט מסר בו כתב כי אם יבחר לפלוש לסינגפורה, הוא יתמוך בו. בשנת 1398 שיגרה מג'פהיט צי מלחמה של 300 ספינות גדולות וכן מאות קטנות יותר, עליהן היו 200 אלף לוחמים. עם הגעתם, הם נלחמו במגנים מחוץ למצודה לפני שהאחרונים נסוגו אל תוך החומות. הכוח הפולש הטיל מצור על העיר וניסה שוב ושוב להבקיע את המצודה, שהוכחה כבלתי חדירה[5][7][8].

אחרי מצור של חודש, מלאי המזון במצודה החל להתדלדל והמגנים היו על סף רעב. והשר סאנג רג'ונה טאפה התבקש להוציא תבואה מהמחסן המלכותי. השר, שראה את הזדמנותו לנקום במלך, שיקר וטען שהמחסנים ריקים. התבואה לא סופקה והתושבים החלו לגווע ברעב. התוצאה הסופית של המעשה הייתה שהשערים נפתחו בהוראת השר, והחיילים ממג'פהיט הסתערו פנימה וביצעו ביושבי המצודה טבח מזוויע[9]. על כך נכתב בתעודות המלאיות כי בטבח הדם "זרם כמו נהר" וכן שהאדום באדמת החמרה הוא תוצאה של אותו טבח[9]. בשלב זה, ביודעם כי התבוסה קרובה, איסקנדר שאה ותומכיו ברחו מהאי.

ייסוד מלאקה

לאחר ההפסד, פרמסווארה ותומכיו ברחו צפונה במטרה למצוא מקום התיישבות חדש[10]. כשהגיע לעיירה מואר (אנ') הוא שקל את הקמת הממלכה החדשה בביאווק בוסוק או קוטה בורוק, אך כשהבין שמואר וסביבתה לא מתאימות, הוא המשיך צפונה. בדרכו לשם, נכתב שהוא ביקר בעיירה המודרנית סרמבן. אחרי הביקור הוא הגיע לכפר דייגים קטן ליד נהר ברטאם (כיום נקרא נהר מלאקה). ברבות השנים הכפר התפתח וכיום הוא העיר מלאקה. האגדה מספרת שבעת שביקר בכפר הוא ראה איילון שהערים על כלב הציד שלו שעה שנח מתחת לעץ. בעיניו, הדבר בישר טובות והעיר "המקום הזה מצוין, אפילו העכבר מאיים; כדאי שנקים כאן את הממלכה." המסורת גורסת כי הוא קרא ליישוב החדש מלאקה על שם העץ שבצילו הוא נח. גרסה אחרת טוענת כי מקור השם בסוחרים הערבים מתקופת מוחמד שאה (14241444), שקראו למקום "מלאקאט" (בערבית: קהילת הסוחרים) כיוון שהיה בית לסוחרים רבים.

השלטון במלאקה

אחרי שייסד את ההתיישבות החדשה, פנה פרמסווארה לפיתוח המקום והורה לאנשיו לשתול יבולי בננות, קני סוכר, יאם וצמחי מאכל נוספים. כמו כן, תוך שהוא מסתמך על היתרון של המפרץ המוסתר על ידי גבעה, ומגן על ספינות מפני רוחות חזקות, פרמסווארה ייסד נמל ושירותי אחסון ומסחר כדי שהנמל ישמש כמקום מפגש להחלפת סחורות. על הילידים, האורנג לאוט, שהיו נאמנים לשליטים הקודמים במקום, הוטל לסייר בים, לגרש שודדי ים ולהפנות סוחרים לנמל. למרבה האירוניה, הילידים היו ידועים קודם לכן כשודדי ים אכזריים ביותר. בתוך מספר שנים החלו להתפשט הידיעות על הנמל החדש, ידיעות שהגיעו עד לסין. עם קבלת הידיעות, שלח הקיסר הסיני משושלת מינג, הקיסר יונגלה, את נציגו ין קינג למלאקה ב-1405. ביקורו של ין קינג פרץ את הדרך לכינון יחסי ידידות בין מלאקה לקיסרות סין. הסוחרים הסינים החלו לעגון בנמל והצטרפו לעמיתיהם בני ג'אווה, ההודים, והבורמזים שהקימו בממלכה בסיסי סחר והתיישבו בה. עקב כך, עד מהרה גדלה אוכלוסיית המקום ל-2,000 איש.

בשנת 1411 יצא פרמסווארה יחד עם אשתו, בנו ופמליה של 540 איש עם האדמירל ג'נג חה לסין כדי לפגוש את הקיסר יונג לה ולחלוק לו כבוד. יונג לה שיבח את פרמסווארה וקרא לו השליט הנכון ביותר עבור מלאקה. הוא הציג לו חותם, משי ומטריה צהובה, סמלים למלוכה. אחר הוא העניק לו מכתב בו מינה אותו לשליט מלאקה. המכתב נחשב להכרה של סין בממלכה. לאחר הביקור, המשלחת חזרה למלאקה בצי בראשות האדמירל ג'נג חה. הכתבים הסינים מציינים כי בנו של פרמסווארה ביקר בסין ב-1414 ועדכן את שליטיה שאביו מת. את פרמסווארה ירש בנו, מגאט איסקנדר שאה, שהיה בשלטון עד 1424. כיום מתנהל ויכוח לגבי מקום קבורתו של פרמסווארה, בין אם הוא נמצא בטנג'ואן טואן שבמלאקה המודרנית, בסינגפור או שמא בכלל לא נקבר[11].

דת

הכינוי הפרסי איסקנדר שאה שצוין גם בתעודות המלאיות, כמו גם הבלבול בשאלה האם פרמסווארה ואיסקנדר שאה היו אותו אדם הביאו חוקרים לשער שפרמסווארה התאסלם. ידוע כי בשנת 1409, בגיל 65, פרמסווארה התחתן עם נסיכה מסולטנות פסאי, התאסלם וקיבל את התואר הפרסי איסקנדר שאה. טומה פירס בן המאה ה-16 חולק על כך וטוען בכתביו כי בנו של פרמסווארה, מגאט איסקנדר שאה הוא זה שהתאסלם בגיל 72[12]. עוד לפי הכתבים, רק המלך השלישי של מלאקה, מוחמד שאה היה המלך המוסלמי הראשון של מלאקה, אחרי שחלם חלום בעקבותיו התאסלם.

כך או אחרת, קיימת הסכמה רחבה שהאסלאם הגיע למלאקה לא יאוחר מתקופת שלטונו של מט'פר שאה[13].

יחסיו עם שושלת מינג

הקשר בין מלאקה לסין החל בראשית המאה ה-15 כשפרמסווארה ביקר מספר פעמים בחצר הקיסר יונגלה. בשנת 1403 הגיע שליח המסחר הרשמי הראשון למלאקה. בהמשך, לווה פרמסווארה על ידי האדמירל ג'נג חה לביקור בסין. היחסים בינו לבין סין העניקו לממלכה יכולת הרתעה שמנעה התקפות מצד סיאם ומג'פהיט שהוגדרה רשמית כפרוטקטורט של סין. העובדה הזו סייעה למלאקה להפוך למרכז סחר מרכזי בנתיב הסחר בין סין להודו, המזרח התיכון, אפריקה ואירופה. בשנת 1411 ביקר שוב פרמסווארה, ביקור במהלכו הקיסר יונג לה מינה אותו באופן רשמי לשליט מלאקה.

מורשתו

מפה המציגה את אסיה ומזרח אפריקה של המאה ה-15
מפה המציגה את אסיה ומזרח אפריקה של המאה ה-15

בתוך עשרות שנים מהקמתה, מלאקה הפכה לנמל סחר בינלאומי במה שבישר על תור הזהר של העולם המלאי. לפי עדויות היסטוריות, למעלה מ-80 שפות דוברו במלאקה, שהפכה לנמל חשוב במהלך המאה ה-16. על כך אמר טומה פירס כי "למלך מלאקה מחזיק בידיו את הגרון של ונציה"[14]. הסולטנות החדשה התגלתה כבסיס החדש להמשך המאבקים של קודמותיה, סריוויג'איה וסינגפורה נגד יריבותיה מג'אווה. באמצע המאה ה-15 מצאה עצמה מג'פהיט חסרת אונים מול מלאקה שהחלה להשיג את השליטה על מיצרי מלאקה והרחיבה את השפעתה לסומטרה. התעודות המלאיות מדווחות כי בשיא כוחה שבתקופת שלטונו של הסולטן מנסור שאה שטחיה של מלאקה התפרסו על פני חלק ניכר מחצי האי המלאי, כמו גם איי ריו לינגה וחלקים מחופו המזרחי של האי סומטרה. שגשוגה של מלאקה כנמל בינלאומי שינה את מפת דרום-מזרח אסיה והצלחתה זכתה להערכה מצד מלכים נוספים באזור. כנמל מרכזי, היא משכה אליה סוחרים מוסלמים מכל רחבי העולם והפכה למרכז האסלאם שהלך והתפשט באזור. תהליך האסלאמיזציה באזור מלאקה התגבר במהלך המאות ה-15 וה-16. התפשטות האסלאם הביאה לדעיכה איטית של אויבתה הוותיקה של מלאקה מג'פהיט, לפני שנכנעה לכוחות המוסלמיים בראשית המאה ה-16. בסופו של דבר, התקופה שנמשכה מעידן מלאקה לעידן הקולוניזציה האירופית תרמה למלאיזציה של הסביבה.

ראו גם

הערות שוליים

  1. ^ 1 2 3 4 5 ג'ון נ. מיקסיץ', Singapore and the Silk Road of the Sea, 1300_1800, סינגפור: הוצאת האוניברסיטה הלאומית של סינגפור, 2013, ISBN 9789971695583
  2. ^ ק.מ. טרנבול, A History of Modern Singapore, 1819-2005, סינגפור: הוצאת האוניברסיטה הלאומית של סינגפור, 2009, עמ' 21, ISBN 9789971694302
  3. ^ ליאו סוידינאטה, Admiral Zheng He and Southeast Asia, Institute of Southeast Asian Studies,ISBN 9788912303295
  4. ^ פול ויטלי, The Golden Khersonese. Studies in the historical geography of the Malay peninsula before A.D. 1500. [With maps.]., קואלה לומפור: הוצאת אוניברסיטת מלאיה, 1961
  5. ^ 1 2 סוזן טסאנג, אודרי פררה, Singaporre at Random, Editions Didier Millet, 2011, ISBN 9789814260374
  6. ^ Parameswara, A History of the Malay Peninsula
  7. ^ Palembang Prince or Singapore Renegade?, Sabrizain
  8. ^ Sulatus Salatin: Sejarah Melayu
  9. ^ 1 2 ריצ'רד אולף וינדסטדט, The Malay Annals or Sejarah Melayu, Journal of the Malayan Branch of the Royal Asiatic Society XVI, 1938
  10. ^ George C dès, The Indianized States of South-East Asia, הוצאת האוניברסיטה של הוואי, 1968,ISBN 978082403681
  11. ^ ראשיד עבדול פארידה, Research on the Early Malay Doctors 1900-1957 Malaya and Singapore, Xlibris Corporation, 2012, עמ' 61, ISBN 9781469172439
  12. ^ ג. ואנג, Admiral Zheng He and Southeast Asia, Institute of Southeast Asian Studies, 2005, עמ' 26–41, ISBN 9812303294
  13. ^ כריסטופר ה. ווייק, Malacca's Early Kings and the Reception of Islam, Journal of Southeast Asian History
  14. ^ ארמנדו קורטסאו, The Suma Oriental of Tome Pires 1512-1515, Laurier Books Ltd, 1990,ISBN 978812060535
{{bottomLinkPreText}} {{bottomLinkText}}
פרמסווארה
Listen to this article