פרשת בן ברכה
פרשת חטיפה ורצח של מנהיג אופוזיציה מרוקאי / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
פרשת בּן בַּרְכַּה היא פרשת חטיפה ורצח של מנהיג אופוזיציה מרוקאי, בה היה מעורב "המוסד", אשר גרמה לסערה פוליטית בישראל. לטענת איסר הראל הייתה הפרשה הגורם העיקרי להידרדרות יחסי ישראל–צרפת במחצית השנייה של שנות ה-60 של המאה ה-20[1].
אל-מהדי בּן בַּרְכַּה נולד ברבאט בירת מרוקו בשנת 1920. היה ממנהיגי הפלג השמאלי של האופוזיציה לשלטון המלוכה במרוקו ונחשב למנהיג מוערך בעולם השלישי. תמך בתנועות מהפכניות ואנטי-קולוניאליות במדינות שונות. בשנת 1962 הואשם בן ברכּה בחתירה תחת שלטונו של המלך חסן השני והוגלה ממרוקו. לאחר שתמך בעמדת אלג'יריה בסכסוך גבולות בינה לבין מרוקו, הוא נדון למוות שלא בפניו.
לפי ספרו של שמואל שגב, "הקשר המרוקני", "המוסד" הישראלי מסר לשירותי הביטחון של מרוקו את קצה החוט שאיפשר להם לאתר את בן ברכּה בז'נבה, ולפתותו להגיע לצרפת, שם נרצח[2].
בשהותו בצרפת נעלמו עקבותיו של בן ברכּה בפריז ב-29 באוקטובר 1965, לאחר שנראה במהלך מעצר על ידי קציני משטרה צרפתים. על פי ספרו של שגב, כעבור ימים ספורים (ב-5 בנובמבר) דיווח ראש "המוסד", מאיר עמית, לראש הממשלה, לוי אשכול, כי האיש נהרג.
נשיא צרפת, שארל דה גול, זעם על המעורבות הצרפתית בחטיפה והורה על העמדתם לדין של שני קציני משטרה צרפתים. אלה הועמדו לדין בספטמבר 1966 ונדונו בשנת 1967 למאסר על חטיפתו של בן ברכּה. השופט פסק כי האשם העיקרי בחטיפה הוא שר הפנים של מרוקו הגנרל מוחמד אופקיר. ז'ורז' פיגו, עד למעשה בעל רקע פלילי, אשר טען בבית המשפט כי ראה את אופקיר דוקר את בן ברכּה למוות במו ידיו, נמצא לאחר מכן מת, ובאופן רשמי נטען כי התאבד.
אחמד בוח'ארי, שהיה בעבר איש השירותים החשאיים של מרוקו, טען בשנת 2001 כי בן ברכּה מת במהלך חקירתו בווילה דרומית לפריז. לדבריו נלקחה גופתו של בן ברכּה למרוקו שם הושמדה באגן של חומצה. גם שמואל שגב כותב בספרו כי בן ברכּה מת במהלך אותה חקירה, אך לפי גרסתו האיש נקבר בחשאי מתחת לאי תנועה בפריז, שהיה בשלבי בנייה.
אסיר פוליטי מרוקני בשם עלי בוריכּאת אף הוא טוען כי שמע שיחות הנוגעות לרצח בן ברכּה. טענה זו מופיעה בספרו "הגן הסודי של מלך מרוקו".
בשנת 1976 שחררה ממשלת ארצות הברית, בשל בקשות על פי חוק חופש המידע, מסמכים בהם מוכח כי ה-CIA היה בעל גישה לכ-1,800 מסמכים הקשורים לעניין, אך מסמכים אלו נותרו חסויים. כמה מסמכים צרפתיים הנוגעים לפרשה שוחררו לפרסום בשנת 2001, וגרמו לסערה פוליטית. שרת ההגנה, מישל אליו-מארי, הסכימה ב-2004 להצעתה של ועדה שהוקמה לפרסום מסמכים נוספים הנוגעים לפרשה.
הפרשה שימשה כהשראה לסרטו של הבמאי איב בואסה משנת 1972 "ההתנקשות" (L'Attentat).