צבר (סלנג)
מושג שהחל כמילת סלנג והפך לחלק מהשפה העברית התקנית, המשמש לתיאור יהודים שנולדו בארץ ישראל / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
צַבָּר הוא מושג שהחל כסלנג והפך לחלק מהשפה העברית התקנית, והוא משמש לתיאור כל יהודי יליד-ארץ ישראל. כמילת סלנג היא בוטאה במלעיל, אך כמילה תקנית היא מבוטאת במלרע.
המילה נגזרה משמו העברי של צמח הקקטוס האמריקאי הנפוץ גם בישראל – צבר מצוי. ההשוואה לצמח המדברי הקוצני, שפריו המתוק והרך מחופה קוצים, מרמזת שהישראלי הצבר אמנם עושה רושם מחוספס ו"קוצני" כלפי חוץ, אך הוא רך ומתוק מבפנים. בנוסף, השוואה זו משמשת כמטאפורה לקליטתו של צמח הצבר במרחב הישראלי, שעלתה כה יפה, עד שהוא נעשה לאחד מסמלי המדינה בתקומת היישוב הציוני בארץ ישראל.[1]
נכון לשנת 2016, כ-76% מיהודי ישראל הם צברים, וכ-45% הם צברי דור שני ואילך.[2]