סלאח א-דין (ערבית: صلاح الدين يوسف طجير بن ايوب, תעתיק מדויק: צלאח אלדין יוסף טג'יר בן איוב; משמעות שמו: "צדקת האמונה"; בכורדית: سهلاحهدین ئهیوبی, Selah'edînê Eyubî; בספרות המערב הוא מוכר בשם "סלאדין" (Saladin); 1137/8 – 4 במרץ 1193) ייסד את השושלת האיובית במצרים ובסוריה, שהייתה כורדית במוצאה. ידוע הן בעולם המוסלמי והן בעולם הנוצרי על מנהיגותו והצלחותיו הצבאיות, שרוככו באבירותו ובטבעו הרחום בזמן מסעות הצלב.
ערך זה עוסק במנהיג כורדי, הסולטן הראשון של מצרים וסוריה, מייסד השושלת האיובית. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו
סלאח א-דין (פירושונים).
עובדות מהירות לידה, פטירה ...
סגירה