קוקינו
אתר ארכאולוגי מתקופת הברונזה שנמצא במקדוניה הצפונית / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
קוקינו (במקדונית: Кокино) הוא אתר ארכאולוגי מתקופת הברונזה שנמצא במקדוניה הצפונית, כ-24 ק"מ מהעיר קומאנובו,[3] וכ-6 ק"מ מגבול מקדוניה הצפונית–סרביה. האתר נמצא בפסגת טאטיצ'ב קאמן (Татиќев камен) ומשקיף על הכפר קוקינו (מק').
פסגת טאטיצ'ב קאמן | |
מידות | |
---|---|
קוטר | 100 מ'[1][2] |
גובה מעל פני הים | 1,013 מ'[1][2] |
היסטוריה | |
תקופות | תקופת הברונזה, תקופת הברזל |
אתר ארכאולוגי | |
התגלה | 2001 |
מיקום | |
מדינה | מקדוניה הצפונית מקדוניה הצפונית |
קואורדינטות | 42°15′49″N 21°57′13″E |
האתר התגלה ב-2001 על ידי הארכאולוג יוביקה סטנקובסקי, מנהל המוזיאון הלאומי בקומאנובו.[4][5][6] ב-2002, יוביקה סטנקובסקי יחד עם ג'ורה סנב פרסמו את הטענה כי האתר מכיל "מצפה ומקלט מגלתי" (мегалитска опсерваторија и светилиште).
האתר הארכאולוגי הרחב יותר של קוקינו משתרע על שטח של כ-30 דונם. הממצאים הארכאולוגיים העתיקים ביותר מתוארכים למאה ה-19 לפנה"ס, המתאימים לתקופת הברונזה האירופית הקדומה. ממצאים אלו הראו סימנים שבו שימשו בהם לעבודה לתקופה שבין המאות ה-19 לפנה"ס עד ה-7 לפנה"ס. רוב הממצאים מתוארכים לאמצע תקופת הברונזה (בערך המאות ה-16 לפנה"ס עד ה-14 לפנה"ס, כאשר בעיקר נמצאו כלי קרמיקה, רחיים, מספר תבניות ותליון.[7] ב-2009, נמצאו ממצאים שמתוארכים לתקופת הברזל.[8] שרידי כלים מלאים נמצאו כשהם מונחים בסדקי סלעים, מה שהביאה בטעות לפרשנות כי האתר הוא "הר קדוש".
יש להבדיל בין "המצפה המגלתי" של קוקינו לבין האתר הארכאולוגי של קוקינו הרחב. האתר הארכיאו-אסטרונומי הנתבע הוא בשטח משולב של כ-5000 מ"ר והוא מורכב משני רציפים עם הפרש גובה של כ-19 מטר. טענת האתר המייצג מצפה כוכבים אסטרונומי הושמעה על ידי יוביקה סטנקובסקי ועל ידי ג'ורה סנב ב-2002. על פי פרשנות זו, האתר כולל סמני אבן מיוחדים המשמשים למעקב אחר תנועת השמש והירח באופק המזרחי. המצפה השתמשה בשיטה של תצפית נייחת, סימון עמדות של השמש בחורף ובקיץ כנקודת היפוך, וכמו כן את נקודת השוויון. ארבעה מושבי אבן או "כס" מונחים בשורה על הרציף התחתון. לטענת סנב, גוש האבן עם סימון על הרציף העליון מסמן את כיוון הזריחה, כאשר האדם מביט מאחד מושבי האבן.[9][10] קוקינו הוזכר בקצרה על גבי פוסטר שנעשה על ידי נאס"א בפורום החינוך לחיבור שמש-ארץ ב-2005,[11][7][12] אם כי בסקר שנערך לאחרונה לגבי "מצפים" עתיקים, האתר קוקינו תואר כי הוא "מקרה בעייתי במיוחד".[13]
המשרד להגנת מורשת ותרבות של משרד התרבות של מקדוניה הצפונית הכריז על האתר כ-"רכוש תחת הגנה זמנית" ב-13 בנובמבר 2008 (החלטה מס' 08-1935/6). ב-2009, הכריזה שרת התרבות אליזבטה קנצ'קה-מילבסקה כי קוקינו יהיה "אחד מסדרי העדיפויות של תוכנית משרד התרבות לשנת 2009".[8] ב-30 בינואר 2009, נרשם כאתר מורשת עולמית מיועד של אונסק"ו.[14] לאחר מינויו הרשמי ב-2011 להצטרפות לרשימת המורשת העולמית, נדחה תיק המועמדות של האתר קוקינו מפני שמספר נקודות התצפית והסמנים האפשריים עשויים להצביע על יישור אסטרונומי במקרה.[15]