קידוש השם
מצוות עשה מתרי"ג המצוות / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
קידוש השם (ולא קידוש ה', כפי שטועים לעיתים לכתוב, מפני שהקידוש הוא את שמו של אלוהים, ולא אלוהים עצמו) היא מצוות עשה מתוך תרי"ג מצוות, לפיה יהודי חייב לקדש ולגדל את שמו של ה', על ידי מעשים שגורמים לרואה אותם להעריך יותר את אלוהים ואת מאמיניו. למיתה למען קידוש שמו של האל יש מעלה גבוהה מאוד במקרים בהם חל דין של יהרג ואל יעבור, למשל כאשר נכרי מאיים ברצח אם לא יעבור על אחת משלוש העבירות החמורות - עבודה זרה, שפיכות דמים, וגילוי עריות, אך גם במקרה בו היהודי לא נשאל ובחר במוות אלא נהרג רק מפני שהוא יהודי, הוא נחשב ליהודי שמת על קידוש השם.
עובדות מהירות מקרא, תלמוד בבלי ...
מקרא | ויקרא, כ"ב, ל"ב |
---|---|
תלמוד בבלי | מסכת סנהדרין, דף ע"ד, עמוד א'; מסכת ברכות, דף כ"א, עמוד ב'; מסכת מגילה, דף כ"ג, עמוד ב' |
משנה תורה | ספר המדע, הלכות יסודי התורה, פרק ה' |
שולחן ערוך | יורה דעה, סימן קנ"ז |
ספרי מניין המצוות |
ספר המצוות, עשה ט' ספר החינוך, מצווה רצ"ו |
סגירה
מלבד מסירות הנפש, בספרות הראשונים[1] הוזכרו פעולות נוספות שמקדשות את השם ונחשבת למצווה: התנהגות נאותה הגורמת לבני אדם לשבח את ה' ומאמיניו; אמירת שבחי ה' במניין; וכן קיום כל המצוות מתוך נכונות והסכמה למסירות נפש.