קנטונזית תקנית
שפה סינית / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
קנטונזית תקנית (בסינית מפושטת: 广东话, יוטפנג: Gwong2dung1 waa2, פין-יין: Guǎngdōnghuà) היא שפה סינית הנחשבת לשפה השנייה המדוברת ביותר בסין, אחרי מנדרינית.[1] בנוסף, היא השפה המדוברת ביותר באזורים המיוחדים בסין, הונג קונג ומקאו. קנטונזית נחשבת ללינגואה פרנקה של מחוזות ואזורים מסוימים בדרום סין, המרכזי שבהם הוא גואנגדונג (הקרוי גם קנטון, ומכאן שם השפה) ובמחוזות נוספים בדרום סין, דוגמת גואנגשי. השפה מדוברת במדינות נוספות בדרום מזרח אסיה (בעיקר בווייטנאם ובמלזיה, כמו גם בסינגפור ובקמבודיה במידה פחותה) ונחשבת לשפה המדוברת ביותר בקרב סינים שהיגרו למערב.
עובדות מהירות מדינות, אזורים ...
מדינות | סין, אינדונזיה, מלזיה, הפיליפינים, סינגפור, תאילנד, וייטנאם. |
---|---|
אזורים | דרום-מזרח אסיה |
דוברים | 71,000,000 |
שפת אם | 71,000,000 |
כתב | כתב סיני |
משפחה |
|
לאום | הרפובליקה העממית של סין סין |
קוד שפה | zh-yue |
קוד ISO 639-3 | yue |
ראו גם | שפה • כתב • רשימת שפות |
סגירה
הקנטונזית היא הניב הנפוץ ביותר ממשפחת הניבים המכונה יוּאֵה (粵). בסין היא מדוברת על ידי 52 מיליון אזרחים שהם 4.5% מאזרחי סין.
ישנן מספר שיטות ליטון של קנטונזית, המרכזיות שבהן הן יוטפנג ותעתיק ייל.