קשיי קשב
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
קשיי קשב מתייחסים למצב שבו תפקודי הקשב של האדם נמוכים מהמצופה לבני גילו, באופן קבוע או זמני.
הקשב הוא היכולת להתמקד באופן מתמשך בגירוי מסוים או בפעילות מסוימת[1]. זהו תהליך הכרתי, במסגרתו מידע המגיע לתודעת האדם דרך חושיו השונים ממוין לצורך עיבוד שכלי ממוקד. הקשב חיוני לתפקודן של היכולות הקוגניטיביות הגבוהות[2]. בהתאם לכך, המונח קשב מתייחס גם לאוסף של יכולות קוגניטיביות המאפשרות ליצורים חיים להתמודד עם כמויות המידע העצומות המציפות את המערכת החושית ולהשתמש בו לצורך התנהגות הסתגלותית ומכוונת מטרה[3]. ישנם מספר גורמים אפשריים לקשיי קשב, כאשר קשיי הקשב יכולים להתעורר בעקבות כל אחד מאותם הגורמים או בעקבות כל שילוב ביניהם.
העצמה של קשיי הקשב במקרה מסוים, משך הזמן שבו הם מופיעים והתדירות שלהם, יכולים להשתנות על פי הגורם או הגורמים לקשיי הקשב. בהתאם לכך, גם ההשפעה של קשיי קשב על רמת התפקוד ואיכות החיים של האדם יכולה להשתנות ממטרד זניח ועד לפגיעה משמעותית ומתמשכת. כאשר העצמה, התדירות או המשך של קשיי הקשב, מתחילה לפגועת בחיי היום יום של האדם, ברמת התפקוד שלו או באיכות חייו - יש לפנות לאבחון שיאפשר להתאים את הטיפול הנחוץ לכל מקרה לגופו על פי הממצאים והתוצאות של תהליך האבחנה והאבחנה המבדלת. במקרים שבהם יש יותר מגורם אחד לקשיי הקשב - יש לתת לכל אחד מהגורמים את המענה המתאים באמצעות אנשי המקצוע הרלוונטיים.
יש המבחינים בין המונח "קשב" למונח "ריכוז". ערך זה אינו מבדיל בין שני המונחים ומתייחס למונח "קשב" באופן הכולל את שניהם.