פסק דין רו נגד וייד
פסק דין תקדימי של בית המשפט העליון של ארצות הברית הקובע כי הזכות להליך הוגן המובטחת בתיקון ה-14 לחוקת ארצות הברית כוללת את הזכות לפרטיות, ו / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
פסק דין רו נגד וייד (באנגלית: Roe v. Wade; מראה מקום: 410 U.S. 113 (1973)[1]) הוא פסק דין תקדימי של בית המשפט העליון של ארצות הברית שקבע כי הזכות להליך הוגן המובטחת בתיקון ה-14 לחוקת ארצות הברית כוללת את הזכות לפרטיות, ובכלל זאת את זכותן של נשים לבחור לבצע הפלה מלאכותית ללא התערבות המדינה, בשלבים מסוימים של ההיריון. הזכות לבחור בהפלה אשר הוכרה בפסק הדין אינה אבסולוטית ונקבע שיש לאזנה עם האינטרס של המדינה להגן על בריאות האישה ועל "חיים פוטנציאליים". בית המשפט איזן בין זכות האישה לאינטרס המדינה על ידי קביעת כללים שונים בשלבים שונים של ההיריון: בשליש הראשון המדינות אינן יכולות להתערב כלל בבחירת האישה; בשליש השני המדינות יכולות לקבוע כללים סבירים לצורך אסדרה של הפלות; ובשליש האחרון המדינה יכולה לאסור על הפלות באופן גורף, כל עוד החוק כולל חריגים שתכליתם הגנה על חייה ובריאותה של האם. החלטה זו של בית המשפט העליון עוררה מחלוקת פוליטית הנמשכת עד ימינו.
מידע החלטה | |
---|---|
ערכאה | בית המשפט העליון של ארצות הברית |
תאריך טענות | 13 בדצמבר 1971 |
תאריך החלטה | 22 בינואר 1973 |
מראה מקום | 410 U.S. 113; 93 S. Ct. 705; 35 L. Ed. 2d 147; 1973 U.S. LEXIS 159 |
ערכאות נמוכות | בית המשפט קמא פסק לטובת התובעים, בקשה לצו מניעה נדחתה, 314 F. Supp. 1217 (N.D. Tex. 1970); שאלת הסמכות נקבעה, 402 U.S. 941 (1971); קביעה לטיעונים, 408 U.S. 919 (1972) |
החלטה | |
חוק מדינת טקסס הקובע כי הפלה היא מעשה פלילי סותר את התיקון ה-14 לחוקת ארצות הברית ופוגע בזכותה של אישה להחליט האם היא רוצה להמשיך בהיריון או להפסיקו. | |
חברי המותב | |
נשיא בית המשפט | וורן ברגר |
חברי המותב | ויליאם דאגלס, ויליאם ברנן, פוטר סטיוארט, ביירון וייט, ת'ורגוד מרשל, הארי בלקמן, לואיס פאוול, ויליאם רנקוויסט. |
דעות בפסק הדין | |
דעת רוב |
בלקמן מצטרפים לדעת הרוב: ברגר, דאגלס, ברנן, סטיוארט, מארשל, פאוול |
דעות נוספות |
דעת מיעוט: וייט מצטרף לדעת המיעוט: רנקוויסט (בדעת מיעוט נפרדת) |
חוקים אליהם מתייחס בית המשפט | |
התיקון ה-14 לחוקת ארצות הברית; סעיפים 94–1191, 1196 לחוק הפלילי של טקסס | |
נהפך על ידי | |
דובס נגד הארגון לבריאות נשים בג'קסון | |
היסטוריה מאוחרת | |
דחיית בקשה לדיון נוסף, 410 U.S. 959 (1973) | |
בשנת 1992, בפסק דין הורות מתוכננת נגד קייסי, אישר בית המשפט העליון את קיומה של הזכות לבחור בהפלה, אך החליף את הכלל המתבסס על חלוקה של ההיריון לשלישים בכלל שמבוסס על הבחנה בין התקופה לפני שהעובר יכול לשרוד מחוץ לרחם (עד כ-24 שבועות), שבה אסור למדינות להכביד על בחירתן של הנשים באופן לא סביר (undue burden), לבין התקופה שאחרי כן, שבה מותר למדינות לאסור על הפלות למעט מקרים חריגים.
ב-24 ביוני 2022 ניתן פסק דין דובס נגד הארגון לבריאות נשים בג'קסון, שבו החליט בית המשפט העליון על ביטול פסקי הדין רו נגד וייד והורות מתוכננת נגד קייסי.[2][3][4]