שידור דיגיטלי
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
שידור דיגיטלי הוא השימוש באותות ספרתיים כחלק מטכנולוגיית השידור של הרדיו והטלוויזיה. השידור הדיגיטלי מתקדם בהשוואה לשיטות השידור האנלוגיות. בשיטות השידור הדיגיטליות, רכיבי הקול ורכיבי התמונה מקודדים באופן דיגיטלי (האותות מתורגמים לרצף של סיביות), ולרוב מתווספים אליהם גם נתונים נוספים כגון לוח משדרים, כתוביות ותרגום, ופירוט אודות התוכן המשודר. בדרך כלל, הדיונים והפעולות הקשורות בשידור הדיגיטלי מתמקדים בשידורי הטלוויזיה.
השידור הדיגיטלי מיושם בשידורי הלווין, הכבלים ובשנים האחרונות גם בשידורים הקרקעיים.
יתרון שיטת השידור הדיגיטלי (בהשוואה לשידור האנלוגי):
- היכולת לשלב טכנולוגיות דחיסה בשידור.
- שימוש ברוחב סרט מצומצם מה שמאפשר הקצאת תדרים לערוצים ושימושים נוספים.
- אפשרות שידור של ערוצים רבים באותו התדר.
- תאימות למחשבים, אינטרנט
- איכות קול ותמונה גבוהים במיוחד.
- אפשרות לשדר כתוביות וערוצי קול במספר שפות.
- תמיכה ברזולוציית תמונה גבוהה (למשל HDTV).
- יכולות אינטראקטיביות, שנקראות ITV (interactive television) הטלוויזיה האינטראקטיבית באמצעות הלוויין ואו הכבלים.
- הפחתה בהספק השידור, והוזלה בעלותו.
בכל העולם מתקיים תהליך של מעבר לשידור דיגיטלי שמלוה בהפסקת השידור האנלוגי. במרבית המדינות תהליך המעבר הסתיים או שהוא בשלבי סיום.