שיחין
אתר ארכאולוגי / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
שִׁיחִין הייתה עיירה יהודית מרכזית בגליל התחתון בימי בית שני ובתקופת המשנה והתלמוד.
שיחין
(למפת ישראל רגילה)
העיירה נזכרת רבות בכתבי חז"ל, בעיקר בקשר לתעשיית הקדרות הענפה שהתקיימה בה, ולחכמים שישבו בה, ובהם יוסף בן סימאי ונחמיה איש שיחין, וכן בקשר לחורבנה בשלב מסוים לצד מספר עיירות נוספות בגליל התחתון. כמו כן, הייתה אחד מיישובי משמרות הכהונה בגליל. העיירה מתוארת במקורות כסמוכה לציפורי.
אתרה של העיירה מזוהה כיום באתר ארכאולוגי השוכן בין ציפורי ובין כביש 77, ממערב ליישוב הושעיה, בו אותרו שרידים מרשימים של תעשיית קדרות וכן שרידי בית כנסת. בעבר הועלתה השערה כי היישוב שכן בתל חנתון. משמעות המילה "שיחין", המשמשת רבות בספרות ההלכתית, היא מאגרי מים ארוכים ופתוחים[1].