שפות שמיות צפון-מערביות
משפחת שפות / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
שפות שמיות צפון־מערביות (לעתים מכונות שפות שמיות מערביות) הן ענף של השפות השמיות הכוללות את השפות הילידיות הקדומות של הלבנט. היא ככל הנראה נוצרה בתקופת הברונזה הקדומה. היא מתועדת לראשונה בשמות פרטיים שזוהו כאמוריים בתקופת הברונזה התיכונה.[1] הטקסטים העתיקים ביותר הם כתבי אוגרית שבאוגריתית (למעט שני מילונים קצרים המתעדים טקסט אמורי[2]), המתוארכים לתקופת הברונזה המאוחרת. שפות אחרות בקבוצה הן השפות הכנעניות (שהיו שפה אחת בתקופת הברונזה והתפצלו רק בסופה; ביניהן עברית, פיניקית, עמונית, מואבית, אדומית, ויש המשייכים גם את האוגריתית אליהן), שפות ארמיות, ושפות קשות לסיווג הנמצאות בתווך בין ארמית לכנענית (כגון לשון כתובת בלעם ושמאלית (אנ')).
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. | |
משפחה |
|
---|---|
ראו גם | שפה • כתב • רשימת שפות |
המונח נקבע על ידי קרל ברוקלמן בשנת 1908, שהפריד בין סיווג השפות השמיות המערביות של פריץ הומל לשנת 1883 לצפון־מערב (כנעני וארמי) ודרום־מערב (ערבית וחבשית).
תת־הקבוצה הכנענית של ברוקלמן כוללת אוגריתית, פיניקית ועברית. חלק מהמלומדים היו מפרידים כעת את האוגריתית כענף נפרד של הצפון־מערב שמי לצד כנעני.
המרכז שמית היא קבוצת ביניים מוצעת המורכבת מהשמית הצפון־מערבית וערבית. מרכז שמית היא תת־קבוצה של שמית מערבית או חלוקה עליונה של שמית לצד מזרח שמית ודרום שמית. האתנולוג של SIL במערכת הסיווג שלו (של שפות חיות בלבד) חיסל את הצפון מערב־שמיות לחלוטין על ידי צירופן של הכנענית והערבית לקבוצת "דרום־מרכז" אשר יחד עם הארמית יוצרת את השמית המרכזי. הכתובות דיר עלא ושמאלית זוהו כזני שפה שנמצאים מחוץ לארמית, אך עם כמה קווי דמיון אליה, אולי בתת־קבוצה.