שמעון אגרנט
הנשיא השלישי של בית המשפט העליון / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
שמעון אַגְרָנָט (5 בספטמבר 1906 – 10 באוגוסט 1992) היה הנשיא השלישי של בית המשפט העליון. אגרנט כיהן כשופט בבית המשפט העליון במשך 27 שנים, וכתב מספר פסקי דין משמעותיים שעיצבו את דמותו של בג"ץ בשנותיו המוקדמות. לימים גם כן ניהל את האגודה לזכויות האזרח.
לידה |
5 בספטמבר 1906 ארצות הברית לואיוויל, קנטקי | ||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|
פטירה |
10 באוגוסט 1992 (בגיל 85) ישראל ירושלים, ישראל | ||||||
תאריך עלייה | 1930 | ||||||
מקום קבורה | ישראל בית הקברות סנהדריה, ירושלים | ||||||
השכלה | בית הספר למשפטים של אוניברסיטת שיקגו | ||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
פרסים והוקרה | |||||||
פרס ישראל (1968) | |||||||
אגרנט, יליד ארצות הברית, היה בן למהגרים יהודים מהאימפריה הרוסית ולמד משפטים באמריקה לפני שעלה ארצה. לאחר שעלה היה עורך דין פרטי בימי המנדט הבריטי, התמנה לשופט בבית משפט השלום ובהמשך לבית המשפט המחוזי בחיפה. הוא התמנה לכהן כשופט בבית המשפט העליון זמן קצר לאחר קום המדינה, וכיהן 17 שנים כשופט ועוד 11 שנים כנשיא בית המשפט העליון. בשנותיו בבית המשפט העליון כתב אגרנט פסקי דין רבים אשר דנו בשאלות מכריעות והרות גורל (כהרשעתו של אדולף אייכמן), ושימש אב בית דין במשפטים רבים אשר עיצבו את דמותה המשפטית של מדינת ישראל. בין פסקי דינו הנודעים בג"ץ קול העם (הדן בחופש הביטוי) ובג"ץ ירדור (הדן בדמוקרטיה מתגוננת). בנוסף, אגרנט היה מי שכתב את פסקי דין הרוב במשפט מחתרת צריפין ובערעור של משפט קסטנר לעליון. תחום ההתמחות שלו היה במשפט פלילי, ומכאן שהייתה לו השפעה רבה גם על תחום זה במהלך כהונתו ארוכת השנים כשופט בכיר. אגרנט עמד גם בראשות שתי ועדות חקירה ממלכתיות: ועדת אגרנט להבהרת סמכויות היועץ המשפטי לממשלה ב-1962 וועדת אגרנט לחקר מחדל מלחמת יום הכיפורים.
הביוגרפית של אגרנט, ד"ר פנינה להב, כתבה על אגרנט שהוא: "נמנה עם האבות המייסדים של המשפט הישראלי, עם בעלי החזון הציוני שהקדישו את חייהם להקמת מדינה יהודית בארץ ישראל. אגרנט היה מעורב כמעט בכל הסוגיות הבוערות שעצבו את החברה ואישיותו והשקפת עולמו הותירו את חותמן על הזהות הקולקטיבית הישראלית[1]."