שמשון ורטהיימר
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
רבי שמשון וֶרטהַיימר[1] (י"ג בשבט ה'תי"ח, 17 בינואר 1658 – י"ז באב ה'תפ"ד, 6 באוגוסט 1724) היה רב, מדינאי ונדבן[2]. מנהיגה הרוחני של קהילת יהודי וינה ומן היהודים רבי־ההשפעה ביותר באירופה במפנה המאה ה-18.
לידה |
17 בינואר 1658 י"ג בשבט ה'תי"ח וורמס |
---|---|
פטירה |
6 באוגוסט 1724 (בגיל 66) י"ז באב ה'תפ"ד וינה |
מקום קבורה | בית הקברות היהודי ברוסאו |
מדינה | ממלכת הבסבורג |
תקופת הפעילות | ? – 6 באוגוסט 1724 |
תפקידים נוספים | רב ראשי, שתדלן |
שם השושלת | משפחת ורטהיימר |
שימש יהודי החצר של המלכים לאופולד הראשון, יוזף הראשון, קרל השישי, קיסרי האימפריה הרומית הקדושה. הוא מילא את תפקיד שר האוצר של מלכים אלו והיה נציג דיפלומטי שלהם. נחשב ליהודי העשיר ביותר באוסטריה בתקופתו. דאג רבות לקהילת יהודי וינה, שהיה פטרונה ומנהיגה הרוחני, וליהודי אוסטריה בכלל. מנע את גירוש יהודי רוטנבורג על ידי תשלום כופר גדול לקופת המדינה. תחת חסותו יצא לאור תלמוד בבלי בפרנקפורט (1712-22). כתב ספרים בחקר נושאים בהלכה, במדרש ובקבלה.
כיהן כרבה של העיר אייזנשטט, ונשא בתואר הרב הראשי מטעם המלכות למוראביה כולה. קהילות אחרות העניקו לו תואר זה אף הן, לשם כבוד. כך נשא בתואר "רב ראשי ממלכתי" ליהודי "ארץ הגר" (הונגריה) מאוחר יותר, בשנת 1711, הוסיף הקיסר ליאופולד את הכרתו הרשמית בתואר זה. ורטהיימר זכה גם בתואר "נשיא ארץ ישראל".