שמש בגבעון דום
סיפור נס מקראי / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
שמש בגבעון דום הוא סיפור מקראי על נס שאירע לבני ישראל על ידי יהושע בן נון בעת מלחמת מלכי הדרום. המאורע מסופר בספר יהושע, פרק י'. השם נגזר מפסוק י"ב בפרק, בו נאמר: ”שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן דּוֹם וְיָרֵחַ בְּעֵמֶק אַיָּלוֹן”[1]. על פי הכתוב יהושע פנה אל ה' וציווה על השמש והירח להיעצר ולהפסיק את תנועתם, מה שמיד התרחש.
לעומת פשט הפסוקים לפיו השמש אכן עמדה מלכתה זמן מסוים, ישנם פרשנים שדחו אפשרות זאת, ופירשו את הפסוקים המתארים את הנס באופן שונה.
הביטוי "שמש בגבעון דום" הפך למטבע לשון מוכר[2].