שנת בשה
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
שנת בשה היא אחת מארבעה עשר סוגי השנים בלוח העברי הקבוע. שנה מסוג בשה היא שנה המתחילה ביום שני (ב), היא שלמה (ש) ועל כן יש 30 ימים גם בחשוון וגם בכסלו, וחג הפסח חל ביום חמישי (ה). שנה מסוג בשה היא שנה פשוטה (לא שנה מעוברת) ואורכה 355 ימים שבהם 50 שבתות.
בערך 11.8% מהשנים בלוח העברי הן מהסוג של שנת בשה[1], כלומר זה הסוג השלישי בשכיחותו[2]. היא מתרחשת כאשר מולד הלבנה של חודש תשרי של שנה פשוטה חל בין יום ראשון 9 שעות ו-204 חלקים (3:11:20 בשעון המקומי בירושלים, 2:50:23 בשעון חורף ישראל) ליום שני 15 שעות ו-589 חלקים (9:32:43 בשעון המקומי בירושלים, 9:11:46 בשעון חורף ישראל) וכשהשנה הקודמת פשוטה גם כן עד יום שני 18 שעות[3] (12:00 בשעון המקומי בירושלים, 11:39 בשעון חורף ישראל). בין השנים ה'ת"ש-ה'תת"ן חלה קביעות זו בשנים: ה'תש"ב, ה'תש"ה, ה'תש"ט, ה'תשי"ב, ה'תשכ"ט, ה'תשל"ב, ה'תשל"ט, ה'תשנ"ו, ה'תשנ"ט, ה'תש"ף, ה'תשפ"ג, ה'ת"ת, ה'תת"ז, ה'תת"י, ה'תתכ"ז, ה'תת"ל, ה'תתל"ד, ה'תתל"ז.