שפעת העופות
שפעת התוקפת עופות / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
שפעת העופות (באנגלית: Avian influenza) היא סוג של שפעת A מדבקת מאוד התוקפת בעיקר עופות. נהוג לחלק את נגיפי השפעת הפוגעים בעופות לשתי קטגוריות בהתאם ליכולת הנגיף לחולל מחלה (פתוגניות) ולמאפיינים מבניים מולקולריים[1]:
- שפעת עופות עם פתוגניות נמוכה ( LAPI - Low pathogenic avian influenza) - גורמת לסימני תחלואה קלים, אם בכלל, בעופות. מרבית הזנים של נגיף שפעת עופות הם בעלי פתוגניות נמוכה.
- שפעת עופות עם פתוגניות גבוהה (HPAI - Highly pathogenic avian influenza) - גורמת לתחלואה סיסטמית קשה ולאחוזי תמותה גבוהים. בלולים מסחריים צפופים, תחלואה בשפעת העופות הפתוגנית יכולה לגרום למאה אחוז תמותה, תוך 48 שעות[2].
תחום | רפואת ריאות |
---|---|
תסמינים | בחילה, הקאה, דלקת ריאות, שלשול |
קישורים ומאגרי מידע | |
eMedicine | 2500029 |
MeSH | D005585 |
סיווגים | |
ICD-10 | J09.009.0 |
ICD-11 | 1E31 |
המונח "שפעת העופות" הנהוג בעברית נוגע לשפעת עופות עם פתוגניות גבוהה (HPAI)[3].
נגיפי שפעת עופות A בודדו ממעל 100 מינים שונים של עופות בר ברחבי העולם. נגיפים אלה נמצאים באופן טבעי בקרב עופות מים ברחבי העולם ויכולים להדביק עופות משק מבויתים (תרנגולות, אווזים, ברווזים, תרנגולי הודו, ועוד), עופות בר יבשתיים ומינים אחרים של בעלי חיים. עופות המים, בעיקר ברווזים ואווזים, נחשבים למאגר המקורי של נגיפי השפעת[2].
החל משנת 2020 שפעת העופות הולכת ומתפתחת בקצב מהיר: כובשת אזורים גאוגרפיים חדשים ומרוחקים (כמו חדירתה לאמריקה, מהעולם הישן לעולם החדש), ומתפתחת ממחלה עונתית לזנים ששורדים מן החורף וממשיכים לחולל מחלה לאורך כל השנה וכך נשארים לעונה הבאה. מגוון הגנוטיפים, תת הזנים, עולה בקצב מהיר מהתפרצות להתפרצות, כמו גם מגוון מיני בעלי החיים החולים בהתפרצויות, מעופות לבעלי חיים אחרים – כלבי ים, דובים, חתולים וחיות פרווה (חורפנים, שועלים, דביבונים)[3].
קצב המוטציות הגבוהה של הנגיף מעורר חשש שהנגיף הקטלני יעבור מוטציה שתקנה לו כושר הדבקה מהיר מאדם לאדם, בדומה לנגיף השפעת האנושי הנפוץ, ובכך יביא למגפה עולמית הן של חיות בר והן של בני אדם.
האבולוציה המהירה של נגיפי שפעת העופות נגרמת הן על רקע שינוי האקלים שהוביל לשינויים בדפוסי נדידת עופות, והן על רקע המשבר האקולוגי שנובע מהרס של בתי גידול בשל ריבוי אוכלוסין, דחיקה של חיות בר ודרישה גוברת למזון מן החי שמובילה לגידול צפוף של בעלי חיים למזון. לא רק בתעשיית המזון גדלים בעלי חיים בתנאי צפיפות אלא גם בתעשיית הפרווה, ובתנאי הצפיפות המחלות מתפשטות ומתפתחות. במקרה של שפעת העופות, לאורך שנות האלפיים היו הלולים הצפופים קרקע פורייה להתפרצויות תחלואה והחל מ-2020 נוספו גם היונקים בתעשיית הפרווה[3] ויונקים נוספים בקרב חיות הבר כמו דובי קוטב[4] ובמרץ 2024 אפילו בבקר לחלב בארה"ב[5].
ישראל נמצאת במוקד בסיכון גבוה לשפעת העופות בגלל היותה ציר נדידה מרכזי של עופות בר וצרכנית גדולה של בשר עוף לנפש. בחורף 2021-2020 נראתה בפעם הראשונה בישראל התפרצות חסרת תקדים של שפעת העופות בעופות בר. נפגעו ומתו אלפי עגורים באגמון החולה[6].
עד כה, לא נמצאה לנגיף זה תרופה שהוכחה כיעילה, אך קיימת הערכה שתרופת טמיפלו, הנמצאת בשימוש נגד שפעת רגילה, יכולה להפחית את נזקו של נגיף שפעת העופות על האדם.
כחלק מהמעקב אחר הנגיף, מתוחזקים זני נגיף שיוכלו לשמש כבסיס לחיסון המוני יעיל, במידה ותתפתח מגיפה[7].
נכון לשנת 2024 הדבקה של בני אדם היא נדירה ביותר, אם כי התפשטות המחלה לבקר לחלב בארהב במרץ 2024 עוררה את אירגון הבריאות העולמי להזהיר מפני הסכנה הנשקפת לבני אדם עם המעבר מעופות ליונקים שונים[5] (שנצפה כבר החל משנת 2020). מרבית בני האדם שנדבקו בשפעת עד כה היו במגע ישיר עם עופות נגועים חיים או מתים (גם כמזון)[8], אך ישנם דיווחים שלא הוכחו על בני משפחה שנדבקו זה מזה[דרוש מקור][9].