תהילים ק"מ
מזמור בספר תהילים / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
תהילים ק"מ הוא המזמור ה-140 בספר תהילים (על פי המספור של תרגום השבעים והוולגטה, זהו המזמור ה-139 במספר).
תהילים ק"מ |
---|
(א) לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד. |
מזמור ק"מ הוא אחד ממזמורי דוד הפותחים ב"למנצח מזמור לדוד".[1] המחבר מבקש מהאל להציל אותו מאדם רע ומאיש רשע בכלל. לרשע יש לשון כמו נחש והוא מנסה להפיל בפח את המחבר ו"לדחות פעמיו". הרשעים טומנים פח, חבל ומוקש למחבר. המחבר מתפלל אל האל – "אלי אתה!" ומבקש ממנו לשמוע את תחינתו ולא לתת לרשע להפיק את זממו. בסוף המזמור המחבר מצהיר שהוא יודע שהאל יעשה "דין עני משפט אביונים" ורק צדיקים וישרים הם אלו שיזכו לשבת לפני האל.
המזמור במגילות מדבר יהודה
תחילת מזמור זה נמצאה במגילת התהילים הגדולה ממערה 11 בקומראן, בקטע קטוע.[2]
מלבד השינויים המקובלים בכל מגילות קומראן של כתיב עברי מלא יותר ניתן להבחים ב-3 שינויים חשובים:
- 1) בפסוק ב' נשמט שם ה'.
- 2) בפסוק ג' כתוב "כל היום" במקום "כל יום".
- 3) בפסוק ד' כתוב "עכביש" במקום "עכשוב". חלק מהפירושים אכן פירשו את המילה עכשוב כמו עכביש.
בתלמוד הבבלי במסכת ברכות לב עמוד ב מובא – " אמר ר' יהושע בן לוי המתפלל צריך לשהות שעה אחת אחר תפלתו שנאמר "אַךְ צַדִּיקִים, יוֹדוּ לִשְׁמֶךָ; יֵשְׁבוּ יְשָׁרִים, אֶת-פָּנֶיךָ" שזהו הפסוק האחרון בפרק.
בהתאם לכך גם הורה הרבי מליובאויטש לומר פסוק זה כל יום אחר התפילה.[3]
חלקו השני של פס' ד' מופיע בברית החדשה באגרת אל הרומיים פרק ג פסוק 13.
- משה גרינברג, מזמור קמ, ארץ-ישראל: מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה יד, 1978, עמ' 88–99