תהילים קל"ט הוא המזמור ה-139 בספר תהילים. (על פי המספור בוולגטה ובתרגום השבעים זהו המזמור ה-138 במספר). עיקר עניינו של המזמור הוא התבוננות בתלות של האדם באל. לכאורה, האדם מדבר לפני אלוהים ומביע לפניו את מחשבותיו ואף פועל באופן עצמאי ולעיתים מנוגד לדרכו של האל, אולם בסופו של דבר, כך לפי משורר המזמור - כל מעשיו של האדם, מחשבותיו ודיבוריו הם גלויים לאל ונתונים בידיו.
עובדות מהירות לַמְנַצֵּחַ, לְדָוִד מִזְמוֹר. ...
לַמְנַצֵּחַ, לְדָוִד מִזְמוֹר. |
א לַמְנַצֵּחַ לְדָוִד מִזְמוֹר, ה' חֲקַרְתַּנִי וַתֵּדָע.
ב אַתָּה יָדַעְתָּ שִׁבְתִּי וְקוּמִי בַּנְתָּה לְרֵעִי מֵרָחוֹק.
ג אָרְחִי וְרִבְעִי זֵרִיתָ וְכָל-דְּרָכַי הִסְכַּנְתָּה.
ד כִּי אֵין מִלָּה בִּלְשׁוֹנִי הֵן ה' יָדַעְתָּ כֻלָּהּ.
ה אָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי וַתָּשֶׁת עָלַי כַּפֶּכָה.
ו פלאיה (פְּלִיאָה) דַעַת מִמֶּנִּי נִשְׂגְּבָה לֹא-אוּכַל לָהּ.
ז אָנָה אֵלֵךְ מֵרוּחֶךָ וְאָנָה מִפָּנֶיךָ אֶבְרָח.
ח אִם אֶסַּק שָׁמַיִם שָׁם אָתָּה וְאַצִּיעָה שְּׁאוֹל הִנֶּךָּ.
ט אֶשָּׂא כַנְפֵי-שָׁחַר אֶשְׁכְּנָה בְּאַחֲרִית יָם.
י גַּם-שָׁם יָדְךָ תַנְחֵנִי וְתֹאחֲזֵנִי יְמִינֶךָ.
יא וָאֹמַר אַךְ-חֹשֶׁךְ יְשׁוּפֵנִי וְלַיְלָה אוֹר בַּעֲדֵנִי.
יב גַּם-חֹשֶׁך לֹא-יַחְשִׁיךְ מִמֶּךָּ וְלַיְלָה כַּיּוֹם יָאִיר כַּחֲשֵׁיכָה כָּאוֹרָה.
יג כִּי-אַתָּה קָנִיתָ כִלְיֹתָי תְּסֻכֵּנִי בְּבֶטֶן אִמִּי.
יד אוֹדְךָ עַל כִּי נוֹרָאוֹת נִפְלֵיתִי נִפְלָאִים מַעֲשֶׂיךָ וְנַפְשִׁי יֹדַעַת מְאֹד.
טו לֹא-נִכְחַד עָצְמִי מִמֶּךָּ אֲשֶׁר-עֻשֵּׂיתִי בַסֵּתֶר רֻקַּמְתִּי בְּתַחְתִּיּוֹת אָרֶץ.
טז גָּלְמִי רָאוּ עֵינֶיךָ וְעַל-סִפְרְךָ כֻּלָּם יִכָּתֵבוּ יָמִים יֻצָּרוּ ולא (וְלוֹ) אֶחָד בָּהֶם.
יז וְלִי מַה-יָּקְרוּ רֵעֶיךָ אֵל מֶה עָצְמוּ, רָאשֵׁיהֶם.
יח אֶסְפְּרֵם מֵחוֹל יִרְבּוּן הֱקִיצֹתִי וְעוֹדִי עִמָּךְ.
יט אִם-תִּקְטֹל אֱלוֹהַּ רָשָׁע וְאַנְשֵׁי דָמִים סוּרוּ מֶנִּי.
כ אֲשֶׁר יֹמְרוּךָ לִמְזִמָּה נָשׂוּא לַשָּׁוְא עָרֶיךָ.
כא הֲלוֹא-מְשַׂנְאֶיךָ ה' אֶשְׂנָא וּבִתְקוֹמְמֶיךָ אֶתְקוֹטָט.
כב תַּכְלִית שִׂנְאָה שְׂנֵאתִים לְאוֹיְבִים הָיוּ לִי.
כג חָקְרֵנִי אֵל וְדַע לְבָבִי בְּחָנֵנִי וְדַע שַׂרְעַפָּי.
כד וּרְאֵה אִם-דֶּרֶךְ-עֹצֶב בִּי וּנְחֵנִי בְּדֶרֶךְ עוֹלָם. |
|
|
סגירה